בראשית פרק ב" (טז – כז) 25ד"

האדם הראשון קבל את הציויי מהבורא כנאמר על האדם לאמור, לאדם ניתנה הממשלה על הבריאה כאשר הציויי בבחינת על האדם בא להזכיר לאדם את מקומו כאשר הציויי האלוקי הוא מעל הכל,  עַל-הָאָדָם לֵאמֹר הבורא צווה עליו גם להעביר את הציווי הלאה בבחינת לאמור, מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵליז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע–לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ–מוֹת תָּמוּת

אכל תאכל זוהי תודעה המלמדת על בחינת לקבל בעל מנת להשפיע, אכילה היא זיווג והתקשרות, מאכל מלשון מלאך וישנה התקשרות הדעת בבחינת זווג כאשר יש זווג רוחני וישנו זיווג גשמי הנקראים אכילה, לא תאכל ממנו מעץ הדעת כאשר במילה ממנו מופיעה המילה מום המראה על חסרון שיכול להגיע בבחינת הספק הנקרא כי, כנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות והנה ישנם ב" מיתות לאדם במידה ויחטא.

מיתה רוחנית שזהו חסרון אור עקב החטאת מטרת הקדושה וישנה מיתה גשמית ועל זה נאמר מות תמות,  יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ טבעו של המשפיע הוא למצוא כלי ראוי להשפעותיו שלא ילכו לאבוד והנה המשכת השפע בסוד הזרע זהו העזר כנגדו, וכו

זרע אותיות עזר, כנגדו זהו מקום הרחמים נגדו זהו מקום הדין כאשר האות כף במילה כ-נגדו מסמלת חסד והשפעה בבחינת כף יד כף זכות וכו.. נאמר לא טוב ולא הוזכרה המילה רע כאשר קודם החטא שררה שלמות בבריאה למרות חוסר השלמות של האדם שעליה נאמר לא טוב היות האדם לבדו, האדם שהוא לבדו הוא חסר ויש צורך להביא אותו לשלמות הרצוייה והנה המילה לא טוב גמט מח 48 שידוע שהשלמת המוחין בין המשפיע והמקבל מהלב אל הלב  יוצר כלי ראוי להשראת האור בבחינת הפיכת לא טוב ל אל טוב ומטיב לכל

  

האדם הראשון קבל את הציויי מהבורא כנאמר על האדם לאמור, לאדם ניתנה הממשלה על הבריאה כאשר הציויי קרא עוד...

  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים



תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>