הקב”ה מורה לאברהם, לעזוב את ארצו מולדתו ובית אביו אל הארץ אשר הקב”ה יראהו, כאשר אינו מודיעו מראש את המקום אליו יגיע. כדי להבין את הנאמר בתורה נשאל מספר שאלות, שדרכן ננסה להבין את פנימיות הנאמר ואת העבודה, שהכתוב מלמדנו, שצריכים אנו לעשות, כדי להתקרב לתכליתנו, לעבודת הבורא.
שאלות:
בסוף פרשת נח מספרת לנו התורה, כי אברהם יצא מאור כשדים עם אביו, אשתו ובן אחיו. בהגיעם לחרן נעצרו במסעם. לפיכך אנו רואים, שאברהם כבר יצא מאור כשדים, כדי להגיע לכנען. א”כ נשאלת השאלה, מהו הציווי של הקב”ה לך לך מארצך?
למה הוסיף הכתוב לךָ , לכאורה היה מספיק לכתוב לךְ ?
מהו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך בפנימיות?
מדוע לא מודיע הקב”ה לאברהם את המקום אליו הוא אמור להגיע? האם זה סוד?
שאלה א’
בסוף פרשת נח מספרת לנו התורה, כי אברהם יצא מאור כשדים עם אביו, אשתו ובן אחיו. בהגיעם לחרן נעצרו במסעם. לפיכך אנו רואים, שאברהם כבר יצא מאור כשדים כדי להגיע לכנען. א”כ נשאלת השאלה מהו הציווי של הקב”ה לך לך מארצך?
כדי להבין היטב את המאורעות המתרחשים בנפשו של האדם, בעת התרחשות המהלך המתואר בעניין זה ובעניינים האחרים, שהבאנו כאן. צריכים אנו לנבור לתוך המושגים ולהסבירם בפנימיות, כדי שמהם נרכיב את תמונת הבנתנו לענינם. (מדרש רבה ה’, ל”ט) “אמר רבי לוי, בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים. אמר, הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת וכיון שהגיע לסולמה של צור וראה אותן עוסקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב”ה, לזרעך אתן את הארץ הזאת”. אברהם, שהסתכל במעשים הקרויים ארם נהריים, דהיינו כאשר אדם מסתכל בתוך עצמו, מתוך מידת החסד שבו, שהיא מידתו של אברהם, ומבקש לבחון את מידת ארם נהרים שבתוכו, מבקש הוא בעצם לבדוק את תכלית המעשה של רצון זה (ארם נהרים).
ארם מהמילה רוממות, נהריים מהמילה נהור – אורות. אז מבין האדם, שרצון זה שבתוכו מרומם את החשיבות של קבלת שכר מפעולותיו, הנקראות הארות. דהיינו, שהאדם רוצה לפעול על מנת לקבל שכר. כאשר בוחן הוא רצון זה מתוך מידת החסד, שהיא מידתו של אברהם שבתוכנו, מידה של השפעה, מגיע האדם למסקנה, שלא רוצה הוא, שיהיה לו חלק ברצון זה. דהיינו שרצון זה לא יהיה חלק מישותו. על כן, צריך אדם שבחן זאת, לרצות להסתלק מרצון זה של השאיפה לקבל שכר, כתמורה לעבודת ה’ שלו.
“וכיון שהגיע לסולמה של צור”. לאחר שבדק האדם את מערכת רצונותיו, ומגיע למסקנה, שיש בתוכו סולם, דהיינו שיש מעבר ממטה למעלה, ממקום שמחשיב הוא כתחתון, למקום שמחשיב הוא כעליון, רואה האדם, שיכול הוא לעשות תנועה נפשית. שיש בנפשו אפשרות לתיקון. הוא לא חייב להשאר, עם מה שהוא מרגיש ורוצה בזמן זה של חייו, בנקודת נפשו העכשוית. האפשרות למעברים נפשיים, היא הנקראת סולם בנפשו של האדם.
לאחר שבדק האדם את מערכת רצונותיו, ומגיע למסקנה, שיש בתוכו סולם, דהיינו שיש מעבר ממטה למעלה, ממקום שמחשיב הוא כתחתון, למקום שמחשיב הוא כעליון, רואה האדם, שיכול הוא לעשות תנועה נפשית. שיש בנפשו אפשרות לתיקון. הוא לא חייב להשאר, עם מה שהוא מרגיש ורוצה בזמן זה של חייו, בנקודת נפשו העכשוית. האפשרות למעברים נפשיים, היא הנקראת סולם בנפשו של האדם.
צור – סולם זה עמד בצור. המטרה בראש סולם זה היתה יציאה מהצַרוּת. דהיינו, שלא שׂם האדם לבו בדרך עבודתו להנאה שבפעולה, לאנוכיות. לא תוצאת ההנאה, היא זו, הנמצאת בראש סולמו. הסולם העומד בצור, מראה שהנקודה התחתונה ביותר עומדת במקום הצרות של האדם, במקום האנוכיות שבו. נקודת השפלות הזו ממנה צריך להתרומם היא ידיעה חשובה להתחלת תנועה נפשית של האדם. רוב בני האדם בטוחים בפנימיותם, שהאנוכיות מטרה טובה היא, אין הם מכירים את צור כדבר רע, כנקודת השפלות הנמוכה ביותר, שממנה צריך לעלות. סולם זה עמד בצור. המטרה בראש סולם זה היתה יציאה מהצַרוּת. דהיינו, שלא שׂם האדם לבו בדרך עבודתו להנאה שבפעולה, לאנוכיות. לא תוצאת ההנאה, היא זו, הנמצאת בראש סולמו. הסולם העומד בצור, מראה שהנקודה התחתונה ביותר עומדת במקום הצרות של האדם, במקום האנוכיות שבו. נקודת השפלות הזו ממנה צריך להתרומם היא ידיעה חשובה להתחלת תנועה נפשית של האדם. רוב בני האדם בטוחים בפנימיותם, שהאנוכיות מטרה טובה היא, אין הם מכירים את צור כדבר רע, כנקודת השפלות הנמוכה ביותר, שממנה צריך לעלות.
“עוסקין בניכוש בשעת הניכוש” – ניכוש הינו הוצאת העשבים השוטים, כדי שלא יפריעו לעיקר הגידולים. בפנימיות נאמר, שהאדם מסיר את הרצונות הגשמיים שלו, שאינם קשורים למטרת חייו העיקרית. אלו הם כל הרצונות הדמיוניים, שנבנו אצלו. העשבים משולים לטומאה, כיוון שכל תפקיד הטומאה הוא להפריע לקדושה, כך פועלים העשבים. ועוד שהעשבים כַּלים ונגמרים וזמנם קצר, לא כן עצי פרי, שהם רב שנתיים. אם תאמרו הרי יש ירקות אדמה, שגדלים עונתית, נאמר, שלהם יש פרי, מה שאין לעשבים. (למי שמתעקש להתעסק במשל).
– ניכוש הינו הוצאת העשבים השוטים, כדי שלא יפריעו לעיקר הגידולים. בפנימיות נאמר, שהאדם מסיר את הרצונות הגשמיים שלו, שאינם קשורים למטרת חייו העיקרית. אלו הם כל הרצונות הדמיוניים, שנבנו אצלו. העשבים משולים לטומאה, כיוון שכל תפקיד הטומאה הוא להפריע לקדושה, כך פועלים העשבים. ועוד שהעשבים כַּלים ונגמרים וזמנם קצר, לא כן עצי פרי, שהם רב שנתיים. אם תאמרו הרי יש ירקות אדמה, שגדלים עונתית, נאמר, שלהם יש פרי, מה שאין לעשבים. (למי שמתעקש להתעסק במשל).
“בעידור בשעת העידור” – חופרים בעיקרי האילנות. האדם צריך לחפור ולחקור, מהי תכליתו? צריך להפוך ולראות, מה יש מתחת לפני השטח? ולא להסתפק, במה שנראה כלפי חוץ. לא להסתפק בחיצוניות התורה, אלא לדרוש מעצמו את פנימיות התורה. כן לחקור ולדרוש את הרצונות החבויים בתוכו, ולא את אלו הצפים על פני שטח מודעותו החיצונית.
– חופרים בעיקרי האילנות. האדם צריך לחפור ולחקור, מהי תכליתו? צריך להפוך ולראות, מה יש מתחת לפני השטח? ולא להסתפק, במה שנראה כלפי חוץ. לא להסתפק בחיצוניות התורה, אלא לדרוש מעצמו את פנימיות התורה. כן לחקור ולדרוש את הרצונות החבויים בתוכו, ולא את אלו הצפים על פני שטח מודעותו החיצונית.
כך רואה האדם, בהולכו לבדוק את מערכת רצונותיו דרך מידת החסד שבתוכו. רואה הוא, שנקודת העבודה חשובה. שלא נכון לעבוד על מנת לקבל שכר, שנכון להסיר את הרצונות הרעים. לא נכון להסתפק בחיצוניות, אלא נכון לחפור, כדי להגיע לשורש הדברים. על כאלה רצונות אומר אברהם “הלואי יהא חלקי בארץ הזאת”. עונה הקב”ה לאברהם “לזרעך אתן את הארץ הזאת”, את הרצון הזה. לְמה שיצא ממך, נתתי את מידות העבודה האלו.
רואים אנו, שאברהם עשה עבודה אמיתית ונמרצת בתוך נפשו, בחיפושו אחר האמת. זוהי יציאתו מאור כשדים ובחירתו בכנען, בכניעה לאמת. אך נעצר הוא בחרן ככתוב (בראשית י”א, ל”א) “ויבאו עד חרן וישבו שם”. חרן הוא ענין של חרי אף. זהו מצב של שליטת הדינים על האדם. הן דינים של שמאל והן של ימין. מחד מוותר האדם על רצונותיו, אך עדיין לא זכה לקדושה, זה מצב ביניים. שמשם יכול להוציאו רק הקב”ה, רק בעזרה מלמעלה. בסייעתא דשמיא.
למה דווקא לאברהם מחליט הקב”ה לסייע, למה לא לאדם אחר, שחי בעולם באותה תקופה? התשובה היא כפי שכתוב (בזהר הסולם לך לך י”ח): “…ומטרם שנתעורר מעצמו מִתחילה ללכת לארץ כנען, לא כתיב לך לך, הרי שהבא ומתעורר מעצמו מלמטה, מסייעים לו מלמעלה, אבל בלי אתערותא דלתתא, אין אתערותא דלעילא”.
אל יאמר אדם, הנה אני מתאמץ מצידי, עושה מה שאני יכול, והקב”ה אינו עוזר לי. אלא יסתכל באברהם, ויראה על פי מה שהסברנו, איזה מאמץ עצום עשה מצד עצמו. עזב את כל רצונותיו הקודמים, למרות שלא הובטח לו שום דבר תחליפי, התרחק מהשקר, כי ידע שהוא מנוגד לאמת, נשאר רֵיק וחסר כל. כל אדם יבחן בעצמו האם מוכן ומסוגל הוא להשאר חסר כל? לנו, שיש הבטחה ברורה שנזכה לְנֶצח, גם כן קשה לנו. אך צריכים אנו לדעת, שיש בנו את אברהם בתוכנו כשורש, יש בנו את היכולת להתעלות לכזה מעשה. והבקשה, שצריך כל אחד לבקש מעצמו, היא “מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי”.
סיכום התשובה – אברהם עשה אתערותא דלתתא, הציווי הוא עזרה מלמעלה ונתינת תקוה, “ואעשך לגוי גדול”. רק למי, שעושה אתערותא דלתתא, נותנים עזרה מלמעלה, בבחינת הבא ליטהר מסייעין לו. במה? שואל הזוהר הקדוש. בנשמתא קדישא.
שאלה ב’
שאלנו למה הוסיף הכתוב לךָ , לכאורה היה מספיק לכתוב לךְ ?
שאלנו למה הוסיף הכתוב לךָ , לכאורה היה מספיק לכתוב לךְ ?
אמנם יש הרבה פירושים הן בדרך הפשט והן בדרך הקבלה, אך אנו מתוך מחוייבות עמוקה לפנימיות התורה, ננסה להבין זאת בע”ה בדרך העבודה.
האר”י הקדוש מפרש לך לך בגימטריא מאה, שהן מאה ברכות, שאדם מחויב לברך בכל יום. זאת, כדי שהאדם ישיג קומה שלמה. כל קומה בנויה מעשר ספירות, כאשר כל אחת כלולה מעשר, ביחד מאה.
נשאל בצדק, הרי אפשר לפרט כך עוד ועוד. למה דווקא מאה למה לא עשר או עשרת אלפים וכו’. צריך לדעת, שספירות המלכות נספרות ביחידות, של ז”א בעשרות, של בינה במאות,של חכמה באלפים, של כתר בעשרות אלפים. ז”א, הנמנה בעשרות, נקרא בחינת ו”ק ללא ראש. הבחינה הראשונה, ששייכת לראש היא בינה. זאת עפ”י חלוקת הפרצוף, המתחלק באופן הבא: כתר, חכמה, בינה הם ראש, ז”א ומלכות הם הגוף. ע”כ בינה הנספרת במאות, שהיא הבחינה הראשונה של ראש מייצגת שלמות. כמובן שגם אלף זו שלמות, אך גבוהה יותר וכן הלאה. עשר זה עדיין חוסר שלמות.
עם כל ההסבר המפורט הנ”ל, עדיין נשארת קשה השאלה, האם כדי לציין גימטריא של מאה יוסיפו מילה בתורה?! ודאי שלא. הוא שאמר ר’ אליעזר בן חסמא (מסכת אבות פרק ג’) “תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה”. אנו מבקשים עבודה, לא פרפראות. אני מקווה. המושג לךָ מורה על כך, שכל העבודה הנצרכת, בכל מהלך העבודה, מיועדת לאדם. אין האדם עושה טובה לקב”ה, כאשר הוא מבקש כלים דהשפעה, כאשר הוא מבקש אמונה. האמת היא, שהוא עושה את זה לעצמו. אם כך, יוצא שהאדם עובד בתוך אנוכיותו. להבנת עניין זה דרושה דקות של הבחנה. האדם צריך להשתמש עם הרצון העצמי שלו, כדי להגיע להשפעה אמיתית, אך אין הוא יכול לוותר על רצונו.
האדם לא הופך להיות משפיע בגמר תיקונו, אלא מקבל בעל מנת להשפיע (ראה משל בעה”ס על בעה”ב והאורח פתיחה לחכמת הקבלה אות ט”ו). לא מקבל ממושא אחד, כדי להעביר למושא אחר, אלא שעצם קבלתו תהיה השפעה. זו השלמות. ע”כ נצרך הכתוב לומר לך, שלא יחשוב האדם ח”ו, שצריך לפעול בלי הרצון לקבל. אין תורתינו מחנכת לנזירות, אלא אדרבא לשימוש עם הרצון, ובלבד שיהיה בקדושה. להשפיע בעל מנת להשפיע, זו רק מחצית הדרך.
תשובה: תוספת המילה לך מורה על הצורך להשתמש גם ברצונות דקבלה בגמר תיקון בעל מנת להשפיע, שזהו גמר תיקון.
שאלה ג’
מהו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך בפנימיות?
אומר הכתוב לאדם הישראלי, שהרי לישראל נתנה התורה.
“לך לך מארצך”. ארץ זהו הרצון. ארצך זהו רצונך שלך. לך אומר הכתוב מהרצון המגולה לך כשלך, מהאנוכיות, ממה שעכשיו אתה מרגיש, שכל רצונך הוא לקבל לעצמך.
“ממולדתך” – תסתלק מכל הרצונות, שנולדת איתם. כל אדם נולד עם רצונות על פי טבעו, על פי גלגוליו הקודמים וכו’…אף מרצון זה עליו להסתלק. תסתלק מכל הרצונות, שנולדת איתם. כל אדם נולד עם רצונות על פי טבעו, על פי גלגוליו הקודמים וכו’…אף מרצון זה עליו להסתלק.
“ומבית אביך” – עליך להסתלק מכל הרצונות, שרכשת בבית אביך, בחינוך שקבלת בבחינת מצוות אנשים מלומדה, מכל מה שנעשה, רק כי חונכת כך. כמה פעמים אנו שומעים תשובה של בני אדם, אני עושה כך, כי כך חונכתי. אז מה אם כך חונכת, האם דבר זה הוא אמיתי? זה מה שצריך לחייב את האדם. האמת ואין בלתה.
– עליך להסתלק מכל הרצונות, שרכשת בבית אביך, בחינוך שקבלת בבחינת מצוות אנשים מלומדה, מכל מה שנעשה, רק כי חונכת כך. כמה פעמים אנו שומעים תשובה של בני אדם, אני עושה כך, כי כך חונכתי. אז מה אם כך חונכת, האם דבר זה הוא אמיתי? זה מה שצריך לחייב את האדם. האמת ואין בלתה.
התורה נותנת לנו דרך אמת. אם אדם רוצה לצאת מרצון אומות העולם שבתוכו, עליו לצאת מהרצון שלו לאנוכיות, מהרצונות שנולד איתם, מהרצונות שעליהם התחנך כל חייו. כך עליו לעשות טיפול שורש עצמי עמוק ורחב בלי פחד, ללא היסוס, כמו אברהם אבינו. על האדם להתעורר לכך מעצמו, כדי שהקב”ה יהיה בעזרו (ראה שאלה א’). מי שמנסה לעשות כך, אפילו במעט, יכול להרגיש את התהום הפעורה בפניו, האומרת לו תוותר על כל מה שחשבת, שהוא אתה. לאן אגיע ? נבהלת עצמיותו של האדם.
תשובה: תבנה רצון חדש מבלי להתחשב בנגעי העבר.
שאלה ד’
מדוע לא מודיע הקב”ה לאברהם את המקום אליו הוא אמור להגיע? האם זה סוד?אין הקב”ה מודיע לאברהם – לאדם העובד עם בחינת אברהם שבתוכו, את המקום אליו הוא הולך, כדי שהאדם יעשה זאת מתוך אמונה. זהו נושא נרחב, נאמר אותו בקצרה.
אין הקב”ה מודיע לאברהם – לאדם העובד עם בחינת אברהם שבתוכו, את המקום אליו הוא הולך, כדי שהאדם יעשה זאת מתוך אמונה. זהו נושא נרחב, נאמר אותו בקצרה.
מטרת ההסתרה של הקב”ה נובעת מתוך רצון הבורא, שהנברא יגיע להרגש אהבה כלפי הבורא. אם יפעל מתוך ידיעה, פעולתו תעשה מתוך אנוכיות, מתוך מחשבה עצמית, מתוך השכר המלווה למעשה, ולא יחשוב כלל על זולתו. הפעולה מתוך ההסתר מכשירה את מידת האהבה. רק על ידי הסתרה, ניכר, שהנותן אוהב.
דוגמא: נתבונן בשני מקרים עם שינוי קל.
מקרה א’: ראובן ושמעון הם שני “חברים”. ראובן מוזמן לאירוע משמח של שמעון. שמעון מודיע לחברו, שהוא עשיר ונדבן וודאי, שאם יביא לו מתנה הגונה, יקבל כפל על מתנתו. כאשר ראובן מגיע לאירוע, אומר ראובן לחברו שמעון, הבאתי לך מתנה, כי אני יודע, שאתה תתן לי בתמורה למתנתי מתנה גדולה יותר. שאחרת אני לא טיפש, שאני אעשה מעשה ללא תועלת מספקת. אני פועל מתוך תבונה, מתוך ידיעה מוקדמת.
: ראובן ושמעון הם שני “חברים”. ראובן מוזמן לאירוע משמח של שמעון. שמעון מודיע לחברו, שהוא עשיר ונדבן וודאי, שאם יביא לו מתנה הגונה, יקבל כפל על מתנתו. כאשר ראובן מגיע לאירוע, אומר ראובן לחברו שמעון, הבאתי לך מתנה, כי אני יודע, שאתה תתן לי בתמורה למתנתי מתנה גדולה יותר. שאחרת אני לא טיפש, שאני אעשה מעשה ללא תועלת מספקת. אני פועל מתוך תבונה, מתוך ידיעה מוקדמת.
מקרה ב’: ראובן ושמעון הם שני חברים. שמעון מוזמן לאירוע משמח של ראובן. שמעון שוקל איזה מתנה עליו להביא לראובן. הוא אינו יודע את מצבו הכלכלי של ראובן ולא את מידת נדיבותו, אך מחליט להביא לו מתנה הגונה. בנותנו את המתנה, אומר שמעון לראובן, אני שמח לתת לך את מתנתי, ואיני מצפה לשום תמורה. כל מטרתי היא לשמח אותך.
: ראובן ושמעון הם שני חברים. שמעון מוזמן לאירוע משמח של ראובן. שמעון שוקל איזה מתנה עליו להביא לראובן. הוא אינו יודע את מצבו הכלכלי של ראובן ולא את מידת נדיבותו, אך מחליט להביא לו מתנה הגונה. בנותנו את המתנה, אומר שמעון לראובן, אני שמח לתת לך את מתנתי, ואיני מצפה לשום תמורה. כל מטרתי היא לשמח אותך. ברור לעיני כל בר דעת, שבמקרה הב’ מגדיל שמעון את אהבתו לראובן במאד מאד, בהיותו מתנהג בנדיבות ובהטבה כלפי חברו, למרות שאינו יודע, שיקבל תמורה כלשהי. כך עלינו לעבוד כלפי הבורא – באהבה גמורה. בעשיית נחת רוח לבורא ללא רצון לתמורה ממנו. זאת ניתן לעשות רק במצב של הסתרה. כך בע”ה תרבה האהבה בין הנברא לבורא. תשובה: ההסתרה נותנת אפשרות של בחירה, פעולה מתוך בחירה דורשת יגיעה, יגיעה בדבר גורמת להחשיב את הדבר, דבר שמחשיבים אוהבים. מכאן שסיבת ההסתרה היא, כדי להרבות אהבה בין הנברא לבורא.
סיכום
בע”ה נבוא כולנו לגילוי רצונותינו הכוזבים, השרשיים, העמוקים ביותר, שאנו סוחבים על גבנו במשך כל זמן היותנו. ביודענו אותם, נסירם בשמחה ובעוז רוח, בנדנוד כתף בוטח ומתוך תחושה של אמונה ורצון להגיע לאהבת הבורא. נסירם ונתקדם בע”ה לאהבה שבלתי תלויה בדבר, לאהבת נצח עם בורא עולם, שיעזרנו בע”ה לעבדו באמונה שלמה ובאהבת אמת, במהרה בימינו. אמן.
תרגיל: מטרת התרגיל: להיות יכול לבטל רצונות, שאתה סוחב עליך כבר שנים.
בחר שלושה סוגי התנהגויות, שאתה פועל כבר שנים עדיף מהילדות, כאלו שמיצגות אותך.
בחר לא לפעול אותן יותר.
זה יכול להיות מאכל מסוים, או ההרגל לחבר מסוים, או ללבוש מסוים המאפיין אותך, או כל סמל אחר שמאפיין אותך. כמו להראות פקח או מסכן או עשיר וכו..
