במקום שאדם מְחַשֵּב שם הוא נמצא: הכל תלוי בתודעת האדם, היכן היא נמצאת? הרקיע יוצר את הקשר בין האדם למחשבה העליונה…
מלמד הזוהר כיצד כל המחשבה והפירוט נמצאים בצורת האות א’ המורכבת מקו אלכסוני, יוד עליונה מעליו, ויוד תחתיו. יוד עליונה מייצגת את האין סוף, שלא שייך בו שום שאלה או רעיון להשכלת המחשבה. האלכסון: ישסו”ת, מקום התודעה של האדם, שרק מכאן ולמטה מתחילה להיות תפיסה, שהיא התכללות של הגוף בראש, כי צורת א’ יורה על צמצום ב’, דהיינו על עלית המלכות למקום בינה. כאשר מגיעים לאדם ידיעות, ואין לו כלים, יכולת הבנה, הוא לא יקלוט. אנחנו יודעים רק מהמקום בו אנו תופסים. בכדי לקבל הארה, יש לעלות עם ישסו”ת – התודעה, בה נמצאת המערכת המפרשת. להתקשר לעולמות העליונים אומר לעלות את תפיסת המודעות שלנו למעלה. מצד הבורא שבנברא, מהאין סוף מתחילה להתגלות המחשבה כמאין השראה עליונה, מגיעה כסוג של “מוּזה” – וכל שעלינו לעשות, זה להכין כלים.
הבורא נותן אפשרות לתפיסה בתנועה של עולה ויורד, סולם באלכסון, וכך התודעה שלנו משתנה. הלב יוד תחתונה, יכול לקבל לפי סוג התודעה. ככול שהתודעה יותר גבוהה, כך נבחן האדם ליותר רוחני, ואמיתי. בכדי להגיע לקשר עם הזולת, יש לרדת ולבוא למקומו, עד למקום המשותף.
העולם לא בנוי לפי שלמות המחשבה העליונה שהיא בצורת האות א’, אלא נבנה באופן חלקי, ותפקידו להגיע גם הוא לשלמות. ה’ בורא את האדם לא שלם, אך עם פוטנציאל להגיע לשלמות. האמצעי לכך: ע”י שהעליון מוריד את האח”פ שלו לתחתחון, ואז מקבל התחתון סוג של סולם לעלות לעליון, לסדר את המחשבה שלו לפי מחשבת הבריאה. באופן טבעי אין הנברא בנוי כך. כעת יש לו את הבחירה לצאת מטבעו ולהגיע למחשבה העליונה שאומרת – אהבה, להטיב לנבראיו, יתר דבקות. עולם חסד יבנה, חסד זו רק שלימות זמנית. וכאשר בונים משהו, משאירים לו מקום לבוא מצידו אל השלמות. היסוד האמוני עליו נבנה התחתון, תלוי ב- שלושת האבות שהן יסודות האמונה היהודית. חסד, קו ימין, מדת אברהם -דבר מופשט מעבר לכל תפיסה חלוּקית,
האמונה בבורא עולם
מתחילה האיר אור הבינה בשלמות ואח”כ נגנז, עליה רומז הכתוב, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. אהל זה ליבו של האדם, וכאשר מתעורר רצון או השתוקקות זה ניקרא פתח האהל. אם נאמץ תפיסה אמונית זו, נוכל להביא את העולם הנפסד אל העולם השלם. אי אפשר בגאווה להוריד את זה אלינו, אלא עלינו לעלות למחשבה העליונה. ירידת התורה שמדברת בלשון בני אדם, באה לתת לנו פתח בכדי לעלות לעולמות עליונים של מעבר לזמן ומקום – ששם המחשבה העליונה.
צמצום ב’ המאפשר קשר ע”י ירידה. נושא עוון – מוכן לשאת את העיוות, בכדי שהעליון השלם ירד, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה. כמו שאבא מוריד את התודעה שלו לרמה של התינוק, מסכים איתו בכדי לתקשר איתו אלו רחמים גדולים של הבורא שנתן לנו את הסדר הזה. “וַיֵּרֶד יְהוָה בּעָנָן” – בהסתרה, “זורק לו חבל” וכעת על הנברא לטפס. התורה הקדושה ירדה למטה. ונתנה לנו מבוא, אחרת היינו מנחשים והולכים בחושך. הכלי שקיבלנו – צמצום ב’ – ראשית חוכמה יראת השם שקודם תסכים להתבטל לעליון. לאחוז בחבל התורה ולא כמו בעלי הגאווה, שמחדשים סתם עליהם אומר הנביא ישעיהו הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא, הסולם
