מאורי האור והאש: ציפורנים הם בחינת אחוריים, המסמלים את שליטתן בימות החול, וצד הפנים של הידיים מסמל את פנימיות השבת…
בהבדלה המעבר הוא לקחת כח ממצב המנוחה של השבת: למצב התנועה של החול – העברת הכוח, להפרדה, ראיית הפרטים. שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה’. הרמת הידיים מעל הראש מסמל שהמעשה הוא מעל הדעת, כי כשמגביהים הידיים למעלה, נמצאות האצבעות בחלק העליון ושאר פרקי היד למטה מהן. כשהידים למטה – קטנות הן בחינת חסד וגבורה. חייב אדם לומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותיי! – לכאורה צריך היה לומר מתי תגיע תבונתי, למה אומר מעשי? אלא המעשים הם למעלה מהדעת, כך פעלו האבות. ישאל האדם מתי אוכל לפעול באמת באמונה למעלה מהדעת? האם זו באמת התקווה של אדם? בד”כ תקוות האדם היא לפעול בתוך הדעת-”מתי אבין סוף סוף את הדברים, מתי דעתי תהיה הקובעת, ואם אין לי את הדעת לא רוצה לפעול, ונשאר בגאווה. שרוצה להחזיק במושכות, למרות שתמיד מנהיג את עצמו לשום מקום, ועוד מאשים אחרים. אי אפשר להאיר מעל הדעת, בתוך הדעת, אי אפשר שהרצון לסיפוק אישי –ייתן אהבה. יש עניין שדווקא בתחילה לא נבין את טעם המצוות ונתרגל פעולה למעלה מטעם ודעת, שלא נדע מה יוצא לי מזה. זה כוחו של אדם. נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע – עשייה היא למעלה מהדעת – “ממעשיך היכרנוך” – כוח לאדם בידו לעשות למעלה מהדעת.
מאחר והעולם הולך ומתפתח מבחינה חיצונית, יש כל מיני מכוני ציפורניים שזה דבר מכוער מאד, קליפה – ועוד שֹמים עליהן כל מיני צבעוניים שמגדילים את כוח הס”א בעולם. יש רשות לאדם להסתכל בציפורניים במוצ”ש –רק ביד ימין, כי שבת זה צד חוכמה. אך עליו להסתיר את האגודל שמסמל את האגו, ובצורת אגרוף להסתיר את הפנימיות, ומסתכלים על האדמומיות של הבשר דרך הציפורניים. וְרָאִיתָ אֶת-אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ שלא יסתכל האדם ישירות בפנימיות האצבעות בשעה שמברך במוצ”ש בורא מאורי האש. גם במצב שמגיעים לאהבה, צריך להמשיך לפעול יראה. יראה זה ביקורת שמותר לעשות לפני שמגיעים לשבת. במטרה עצמה אין ביקורת. בזמן תיקון נותנים לה את רוב השליטה, אומרים לאדם שעליו לתקן ולשלוט במצבו. הבורא אוהב אותך, כעת קח את המושכות ותגיע בכוחות עצמך לאהבה ודבקות. השליטה היא מאורי האש שיכולה לבשל או לשרוף, לכן עליו לגרש את האישה שבתוכו שמקדיחה תבשילו. המאכל מבטא את הרצון שלי. בטבילה לא הלכלוך תחת הציפורן הוא עיקר הבעיה – אלא זה ביטוי של שליטת החול, ואם את השליטה הזו רוצים להעלות בחשיבות יותר מהפנימיות – טועים. זו שליט מאורי האש, ששורפת את הפנימיות – נקודת הקשר.
מוצ”ש היא נקודת הזמן להבדלה בין פנימיות לחיצוניות. אז החיצוניות הולכת לקבל שליטה לששת ימי המעשה. אך רק שליטה הבאה מכוח הפנימיות – מאורי האור. כל ההשלכה החיצונית באה בכדי לעורר את הפנימיות. השם נותן את השליטה בימי החול לחושך, לגוף, לרצונות הפרטיים – בתנאי שתקום ללמוד תורה בחושך, שתשתמש בירידה, בפרטים, בלא לשמה – להביאו אל כלל, ללשמה, להבין שהאש באה מהמאור.
אומר השם למשה: וְרָאִיתָ אֶת-אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ. אתה רוצה להתחבר לצד הפנים, זה רק בשבת, גמר תיקון. לא לראות בזמן התיקון כאילו כבר הכל שלם. לכן לא יסתכל האדם בפנימיות האצבעות בשעה שמברך במוצ”ש בורא מאורי האש.
איך מסתכלים דרך הציפורניים – באמונה! הסולם
