'; null !== document.cookie.match(/(?:^|;)\s*_holyclock_qr=\s*\w/) && null === window.location.hash.match(/#holyclock=qr(?=#|$)/) && document.write(_holyclock_tag); //]]>

(דברים) כי תבוא \ מאמר

כי תבאהנה הכתוב מדבר מכניסת האדם לארץ ישראל. אשר במצב זה צריך האדם לעשות פעולה מאד מוזרה, לקחת מראשית כל פרי האדמה ולהביא לכהן. אז הכהן לוקח את הטנא מידו, לאחר שהודה, שבא אל הארץ. דהיינו, שהגיעה למטרה המקווה, אז ורק אז מניח הכהן את הפירות לפני ה’, והאדם פותח במילים ארמי עובד אבי וכו’.

לכאורה תמוה מאד המהלך. לאחר שהאדם כבר מגיע למטרה המקווה. בא לכהן ומתחיל לספר לו את ההיסטוריה שלו. מה זה מעניין את הכהן? האם לא די היה, שיביא את הפירות וילך לו. ויש להבין מה כל זה נוגע אלינו לעבודת האדם על עצמו. מה זה נוגע לכל אחד מאתנו בפנימיותו, שהרי זה התורה באה ללמדנו ולא סיפורי מעשיות ח”ו.

ההגעה לכשעצמה חייבת להכיל בתוכה את ההתקדמות הבאה. כל מחשבה, כל מדרגה באה לו לאדם, בכדי לתת לו את האפשרות, להתקדם למדרגה הבאה. כאשר אדם יעשה את המוטל עליו, אז הספקות הנשענות על ודאות, יולידו ודאות עליונה יותר. במצב זה אין האדם צריך לחשוש מלשאול אף בקודש הקודשים.

כל ודאות הנאלמת דום, המסתפקת בעצמה בלבד, אינה מותירה מקום להעמקת האמונה.
אין הספקות נפתרות, אלא ע”י הודאי. הבסיס האמוני המוצק, בהיותו נשאר במקומו, נחלש אט אט, והמקרים מסירים אותו מתודעת האדם. כך חבויה האמונה במקום לא ידוע ומתבטאת רק כאמירה ולא כחיים. לצורך כך נולד הספק. אין תפקידו להיות ודאי, אלא להעמיק את הודאי. הטלת הספק, גירוי הוא לאדם, כדי להעלות את אמונתו , את הודאי שבו למדרגת המופשטות, מעבר למקרה ולזמן.

כל אשר חש את הספק כטורד את אמונתו, אין זה כי אם חיצוניות אותו ספק, שהרי חקירה מעמיקה לתוך קרביו של הספק, תמצא את הודאי, המונח בקירבו, המתאחד לודאי הקודם ומעמיקו.
כך על האדם להתקדם ברמת הוודאות, המתקדמת, המעמיקה בעזרת המאמן המטיל את הספק בוודאות. ההתקדמות הינה עד לוודאות העליונה מכל, בדבקות בה’, באהבה, שאינה תלויה בדבר.

כיצד עלינו להבין את המילה “כי” המופיעה בראש הפרשה?
“והיה כי תבוא”. כפי שלמדנו בפרשת כי תצא נאמר גם כאן. שהמילה כי באה בשני מובנים: א)כאשר. ב)אם. בא לרמז לנו המובן הא’ כאשר, שהַביאה לארץ, דהיינו ההגעה לרצון דקדושה, להרגשת ההטבה, היא דבר ודאי. ומאידך עפ”י המובן אם, צריכים אנו להסתכל על ההגעה לרצון הקדושה כהתניה, כדי שנדע, שתלוי הדבר בעבודתנו אנו. הוא שכותב בעה”ס בפרי חכם מאמרים (מאמר השלום עמ’ סד) ישנה מלכות שמים ומלכות הארץ. מלכות השמים היא המכריחה את המציאות להגיע לתכליתה, כפי שחשבה הקב”ה מלכתחילה, כפי שהיא מופיעה במחשבת הבריאה.

מלכות הארץ תלויה ברצון האדם. ניתנה לאדם הרגשת הבחירה. נתנה לו הרגשה, שהדבר תלוי בו, שאחרת לא יוכל להזיז עצמו כלל. כל ההבדל הוא, האם יגיע בדרך של כפיה מלמעלה או בדרך של בחירה על ידי יגיעה בתורה ומצוות, שלא על מנת לקבל פרס. הבחירה ביגיעה ממעטת היסורים.

סיכום
על האדם לבוא לרצון דקדושה מתוך הרגשת אחריות, שהדבר תלוי בו. לאחר שמגיע לנחלה עליו לדעת, שהקב”ה נתן לו את נחלתו. בזמן זה עליו להקדיש את פירותיו הראשונים, הנובעים מעבודתו לתקן את כלי הקבלה שלו שיהיו בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא. מתוך הכרת תודה, מתוך הרצון לבטא באופן מעשי הרגשת תודה זו.

בתוך הרגשת שלמות זו על האדם לעורר בתוכו חסרונות, בכדי שיוכל להתקדם גבוה יותר. לודאות אמונית עמוקה יותר. זאת ניתן לעשות בכוח הגיון רזי התורה.
בע”ה נגיע כולנו לישוב ארץ ישראל השלם. נגיע כולנו לנחלה בבחינת ישר קל ובבחינת לי ראש, תוך הרגשת עבדות אמיתית למלך עליון. הסולם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *