יסודות בלימוד פנימיות התורה: יש להבין את המושג מוות וחיים בדרך פנימיות התורה. החיים נובעים מהארה, המתקבלת בכלי. ישנם חיים שהורגים, וישנם חיים המחיים. יש חיים מצד הכלי ויש חיים מצד התלבשות האור בכלי. כל הארה היא נכונה. כל הנאה היא נכונה לכשעצמה. עצם ההנאה היא קיום מטרת הבריאה. עצם החיים הם קיום המטרה, המתבטאת בלהַנות לנבראיו. הוא שכותב בעל הסולם (פרי חכם איגרות קודש עמוד קס”ז) “אם האדם נהנה ממציאותו בעולמו של ה’ יתברך, הרי באותו הזמן נמצא מברך לבוראו, שברא אותו להנותו, וכמעט שאינו צריך להוציא בפיו, כנ”ל. ולהפך חס ושלום, אם האדם מרגיש איזה כאב, בזמן מציאותו בעולמו של ה’ יתברך, הרי באותו הזמן, עושה להיפך חס ושלום, כנזכר לעיל.

מדוע חשוב לנו לדעת שמשה מדבר עם אהרון לאחר מות שני בניו?

כאמור פרשת שמיני (ויקרא פרק י’ פסוק א’) “ויקחו בני אהרן נדב אביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה’ אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ב’ ותאכל אותם, וימותו.” בני אהרן מתו היות ומשכו אור יותר, מכפי שיכלו להכיל. היא הנקראת אש זרה. שזה היא לדרך האמת, שאת האור צריך לקבל רק בכלי המוכשר לכך. כאשר אדם מוכן לוותר על החיות של קבלת האור ב- ב’ קווים, דהיינו במקום לא מתוקן, אז מתחילה הכשרתו לקבל את האור בכלי מתוקן, הנקרא קו אמצעי.

משה המבטא קו אמצעי מדבר עם אהרון, לאחר שמת בתוכו הרעיון של קבלת האור באופן לא מתוקן.בנים בפנימיות נקראים הבנות. איבוד שני בנים, מבטא איבוד ב’ ההבנות של ימין ושמאל כאשר ב’ הקווים מבטאים ב’ הקליפות ישמעאל כנגד קו ימין ועשו כנגד קו שמאל.

היות ואין מדובר על הסטוריה של אישים ושל מקומות, הרי מדובר בכל אחד מאיתנו. מלמדת אותנו התורה שמשה, נקודת האמונה שבתוכנו יכולה להציף את מחשבתנו בהוראה כזו או אחרת לאמת, רק בתנאי שהסכמנו לוותר על הקבלה הלא נכונה.

בכוח הצדיק באדם לקנות חיים ממוות. האדם פוחד למות, זו הרגשה טבעית שניתנה לאדם וטוב שכך. צריכים לזכור שהחיות הגשמית, היא רק מקום לאימון ואינה בשום אופן החיות האמיתית, המובטחת לאדם. כענף משורש החיות התכליתית, המובטחת לאדם, מוטבעת היא באדם כהרגשה כמעט החזקה ביותר בחייו. ההרגשה החזקה ביותר הינה הרצון להנות. בהקשיבנו לדברי משה רבנו, אנו צריכים להקשיב מתוך הכוח, שיש ביכולתנו לוותר על הנאות המלובשות בלבושים גשמיים.

סיכום התשובה:

משה מדבר לאהרון, לאחר שעשה תיקון של ב’ קווים ובא לקו אמצעי, מקום גילוי הקדושה. על כן זהו המצב בו יכול האדם לקבל הוראות, כיצד עליו להיכנס לקדושה. עוד צריך לומר, שמשה מוכיח את אהרון, שיקשיב לו מהמקום, שבו עשה את המעבר מ- ב’ קווים לקו אמצעי

האם מותר להנות מכל דבר?

אפשר להבין, שלכאורה מותר להנות ואפילו מצווה להנות, שהרי בכך מקיימים את מטרת הבריאה. כפי שנכתב לעיל, ישנם חיים מצד הכלי וישנם חיים מצד התלבשות האורות בכלים. החיים, ההארה של הכלים, חייבת להיות קודמת להארה של התלבשות האורות בכלים. הארה לכלים נקראת חסדים, או תיקון הבריאה. תיקון הבריאה קודם למטרת הבריאה. מי שמבקש לחיות, טרם שמוכשר לחיות הוא בבחינת אכלו פגא. פגא פירושו בוסר. הוא שנכתב על אדם הראשון, שאכל מעץ הדעת, טרם היותו מוכשר לכך. זה כל חטאו של אדם הראשון. בקשת מטרת הבריאה לפני תיקון הבריאה.

מהם החיים האמיתיים בזמן התיקון ?

הכשרת הכלי היא הרדיפה המתמדת אחר האמת ולא אחר ההנאה. החיים צריכים לנבוע כחיים של הכשרת הכלים, כחיים של עבודה, משם עלינו לקבל את הנאתנו, שהיא החיים האמתיים בזמן התיקון. כבר הורונו חז”ל, שהרשעים בחייהם נקראים מתים. בחייהם הכוונה לזמן הנאתם, שכאמור ההנאה היא החיים. רשע נקרא אחד המקבל את ההנאה, לכלי שאינו מוכן. מקבל את החיים בתענוג מדומה, שהוא שקר כלפי האמת ועל כן גורם למיתה. מיתה זו כפולה היא. לא רק שהאור אינו יכול להישאר בכלי מקולקל זה, אלא שגם את מה שהיה מתוקן מקלקל, והוא שכתוב “עברה גוררת עברה”. האם המדע ייגלה פעם את האמת? אם לא, כיצד לגלות את האמת? איך האדם ידע כיצד לעבוד את בוראו? כיצד להכשיר את הכלים?

ישנה טעות במחשבה, שהמחשבה החיצונית, יכולה להסביר את הפנימית. רק הסוד מגלה את הסוד ואין החיצוני מגלה את הסוד. טעות נפוצה היא לחשוב, שעל ידי התורה החיצונית או המחשבה החיצונית, המדעית, נכיר את הרזים, המובילים לנפש האדם. מהגשמי נולד גשמי ומהרוחני נולד רוחני, אך לא השאירנו הבורא יתברך בודדים במערכה ונתן לנו את האפשרות לגלות את הרזים, הטמונים בתוכנו על ידי גירוי חיצוני. כאמור, הפעולה החיצונית יכולה לגרות את הפנמיות, כדי שמשם יתגלה הרז האמיתי.

החיצוני, יותר מאשר מגלה, רק מעורר הוא את חוסר הידיעה והרצון להתגלות הרזית האמיתית. המחשבה החיצונית גבולה היא וגדורה בסופיות, בעוד שהמחשבה הרזית, הפנמית חסרת גבול היא ומגיעה עד הנשגב מכל אל תוך תוכו של הסוד הקיומי, המצוי בפנימיות הקיום, בפנימיות האדם.

 

פרשת קדושים:

” וידבר הויה אל משה לאמר”:

וי – חסרון אור

ד – 4 בחינות תיקון האנוכיות האמורות לתת לנברא מקום להדבק בשורשו מנקודה אמונית.

ב = ב” צורות הרצון.

ר – רצון הנברא שהוא תוצאה של כח ההשתוקקות של הנברא בצורת הרצון הפנימית שבתוכו ואלו הם ב” הפכי הבחירה לאהבת הבורא? או לאהבת עצמי?.

להיות קדוש זה להיות מובדל, יש לציין שהחיסרון (וי) הוא רק ביחס לנברא ולא חס ושלום לבורא כאשר אין חסרון לבורא יתברך והתורה מדברת בלשון בני האדם לתת להם מקום לתיקון האנוכיות.

הויה – מקור הרחמים גילוי של הארת פנים בדעת דקדושה לנברא.

אל – תוספת חסד כמתנת חינם לנברא אפילו שהוא עדין תחת אנוכיות והכל בחסדי השם באהבתו אותנו.

משה – נקודת הדעת הפנימית שבתוכי שזוהו מקום ההתבוננות במודעות הנברא בכח חשוב דרכי מידותיו לעצמו אל מול בוראו.

ל – אמר – אמירה רכה מתוך שאיפה (אות ל”) ל-שלמות לקבלת ההטבה בצורת רצון אנוכית או בצורת רצון בעל”ת להשפיע נ”ר לבורא.

כל התורה כולה באה לעורר את פנימיות האדם ולתת לו יכולת לצאת מהפרט אל הכלל מן האנוכיות אל ההשפעה והנה הבורא מדבר אל משה בדרך אמיתית כאשר דבור בא ממקום של התעוררות חזקה לצאת מהשינה הפרטית שבתוכי והנה הבורא מצוה את משה להעביר את הידיעות הלאה אל העם אבל בהבדל של דרך אמירה יותר ברכות והנה הצדיק מחויב יותר מהרשע כאשר הרשע לא יקבל תוכחה קשה כאמצעי למטרה אלה רשע שיקבל בקורת לא קלה מיד יתרחק מהמטרה ויעדיף את האנוכיות והפרט לעצמו והנה בדרך פנימית שאני קורה את הפסוק עלי לא לקרוא פסוק זה כמעשה שהיה בהיסטוריה אלה עלי להבין שהבורא יתברך שולח לי תודעה למשה הפנימי שבתוכי כאשר משה מסמל את נקודת הדעת דקדושה שבתוכי והנה עלי לקבל את האמת מתורת השם בסוד וידבר השם כאשר עלי לקבל את דבור השם בתוכי מצד החסד בסוד שם אל וכך עלי להמשיך תודעה זו לשאר אברי חברי בכלל בצורת אמירה רכה ברחמים. עלי לקבל את האור מהבורא אפילו שאני זכיתי לתודעה קשה ולא פשוטה ועלי להוציא אותה לפועל ברחמים.

“דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם”:

כל זמן שנאמר בתורה בני ישראל הכונה היא על כל הרצונות של ההשפעת נחת רוח לבורא שבפנימיותי והנה כל הרצונות שבתוכי שעדין תחת קבלה עצמית נקראים אלהם ובהסתכלות פנימית עלנו לומר אל-י-הם מלשון אלי הם כל הרצונות מקבלה עצמית עד לתיקון צורת הקבלה האנכית שתהיה בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא להשלמת היעוד בסוד התכללות .

יש ללמוד שהשם כל מסמל את כל נשמות ישראל והנה ישנם רצונות של משפיע וישנם רצונות של קבלה כולם בבחינת כל ובתוכם יש רצונות של ישראל (השפעה) ויש רצונות אלהם (קבלה).

עדת – מלשון דעת אך בשל העובדה שעדין כל הרצונות לא מתכנסים לאחד בפנימיותנו יש עדין פרוד ולכן כל עדת הוא מקום הפוטנציאל להגיע לדעת שלמה כאשר משיח מסמל את כללות השגת הדעת בעל מנת לחזק את הקשר עם הבורא בכלל האהבה בנקודת האחדות לאחר שזכינו לקנות צורה של השפעת נחת רוח לבורא שאין הטבה גדולה מזו להיות תחת היכלו של המלך.

והנה הדבור החזק הוא לבני ישראל לרצונות ההשפעה ישר – אל ולעומת זו הדבור לאלהם שהם שאר הרצונות הלא מתוקנים חייב להיות בדרך אמירה.

אפשר גם לומר בהסתכלות חצונית יותר שבית ישראל נקראים עדת בני ישראל שהם מובילי הדרך ואומות העולם הם הנקראים כאן אלהם. לב וגוף.

“קדושים תהיו כי קדוש אני הויה אלהיכם”

קדושים – משפיעים בדרך צורת הרצון להשפיע נחת רוח לבורא.

תהיו – הבטחה עתידית שנגיע לשלמות הנקראת תיקון האנוכיות לאהבה אמיתית וגם ציויי שעכשיו עלי להתאמץ מצד צורת רצוני להגיע למטרת תיקון הבריאה מתוך יגיעה ברצון הלב לשם שמים.

כי – זהו מקום האשליה של עולם התודעה הגשמי שזהו מקום האימון לצאת מהאנוכיות כאשר האות כ” היא צורת רצון של השפעה כשהחכמה שבלב עדין תחת הסתר וסתום (אות י”) .

הויה אלקיכם – ששם אלקים הוא במקום הטבע ובעולם הזה יש הסתר של הבורא ובמקום הטבע הנברא תופס את המציאות מתוך תפיסה של רצון לקבל עצמי ובכך הוא מופרד מבוראו וכאן בא הדגש מהבורא לתת לנו להבין שגם אם אני חושב שאני תחת פרטיותי אני רק באשליה כאשר בסך הכל כל הבריאה היא אלקות ממש תחת הנהגתו של הבורא הויה ברוך הוא – אין עוד מלבדו.

סכום:

“אנכי הויה אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים – “אני הויה אלקיכם”:

1 = כל תפיסת המציאות של הנברא באה רק בדרך רצון לקבל לעצמו והכונה שתמיד הדרך אל החיוב בכלל באה מצד הפרט השלילה.

אני תופס את התפוח מחוץ אלי רק מצד הטעם בחוש שנמצא בתוכי והכונה שאני מעבר לטעם התפוח וצורת חצוניותו לא תופס מאומה בתפוח מצד עצמותו כי אין לי השגה בעצמות הבורא.

ההשגה של הנברא באה רק ממקום של אנוכיות בעזרת מערכת החושים וההרגש שנתן הבורא לנברא ככלי אימון לצאת מהאגוהיזם.

אני יודע הכונה אני נהנה והכונה היא שמתי שאני מקבל הנאה אני יודע – “והאדם ידע את חוה אשתו” – ידיעה היא מקום המודעות שקבלתי תחת המפגש של הכלי שלי עם האור וכח ההרגש המתגלה מביא את ההנאה שאני חפץ לקבל והנה זהו סוד גדול כאשר ההרגש הוא מקום ההתפעלות של כלי הנברא מהמפגש שלו עם האור שהמשיך בכח צורת הרצון לקבל שבלב.

2 = יש חוק שאומר: העדר אור קודם להויה לגילוי אור – וזה מה שהסברנו למעלה כאשר כל תפיסת המציאות שלי היא רק בדרך של רצון לקבל לעצמי כאשר ידוע שרצון לקבל הוא שלילי לעומת הרצון להשפיע נחת רוח לבוראי שהוא חיובי ולכן מפאת העובדה שטבוע בי רצון של אנוכיות לקבל לעצמי אני תמיד מתחיל מהשלילה ואם השלילה עלי להתקדם לחיוב מהפרט אל הכלל מהשלילי אל החיובי.

3 = הבורא רוצה להטיב לנבראיו ולכן הטביע הבורא רצון לקבל את הטבתו בנברא שרצון זה הוא קבוע והוא החומר הראשוני שהוא ללא שינוי שניתן מצד הבורא לנברא אך נתן הבורא לנברא את צורת הרצון לבחירה שהיא כוללת ב” הפכים ב” צורות רצון העומדות כנגד דרך תורה ודרך ייסורים שזה סוד כונת הלב שכולל ב” צורות רצון של הנברא והנה אם הנברא הולך בדרך של אנוכיות ומשתמש בצורת רצונו רק לקבל לעצמו את האור את ההנאה אז ברצון שבו מתגלת ההנאה בדרך של אנוכיות ולעומתו אם הנברא משתמש בכח צורת רצונו להשפיע נחת רוח לבוראו אז הרצון שמתגלה בו הוא קבלת ההטבה בדרך של משפיע. והנה הרצון לקבל את ההטבה לא משתנה כאשר מה שמשתנה זה רק צורת הרצון שבאה מכח הבחירה של הנברא.

הרצון הוא קבוע לנברא והוא הכלי שמבטא את קבלת ההטבה שחפץ הנברא לקבל בהתאם לצורת רצונו והנה סוד גדול כאשר הרצון סה”כ מבטא את צורת הרצון שבחרתי כאשר יש לומר שהרצון הוא ההשתקפות של צורת הרצון שבפנימיותי והנה כח השאיפה למלא את חסרוני באור בהנאה בא רק ע”י כח בחירה בפנימיותי ואך שאבחר כך אקבל את ההנאה בדרך צורת רצון תורנית להשפיע נחת רוח לבוראי או בדרך ייסורים צורת רצון לקבל לעצמי שמה שיתגלה בתוכי הוא רצון שמבטא את צורת הרצון שבחרתי לעצמי וזהו סוד גדול מאוד מאוד ויש לפתחו לצורך התבוננות פנימית.

כי שימו לב את ההטבה אני מקבל גם אם אני הולך בדרך תורה או רק אם אני הולך בדרך ייסורים. אדם שבצורת הרצון שלו מונח רק בקבלה עצמית הוא מקבל הנאה מהרושם של העולם הזה ולעומתו אדם שבוחר בצורת רצון לשם שמים הוא מקבל את ההטבה בדרך רוחנית והנה ב” צורות הרצון מקבלות את ההטבה שאנו יודעים שקבלת ההטבה בעל מנת לעשות נחת רוח לבורא היא נצחית כשלעומתה קבלה עצמית שיש לה סוף ולכן כל כל אחד מאיתנו ניתנת המשימה לזהות מה עדיף לנו בחיים: אנוכיות בפרט או אהבה בכלל מה אני בוחר?

4 = יש עוד חוק רוחני שאומר: כל פרט כפוף לכלל שבו הוא נמצא:

מתכופפ – מת (חסרון) כופפ (כף משפיע בכלל) שאני מותר על צורת קבלה אנוכית ואז אני ממית את האנוכית שבי בעל מנת לעשות נ”ר לבוראי ואני בוחר בהשפעה (אות כף).

פרט – הרצון לקבל (אני) שנולד מהכלל הרצון להשפיע (אור) שבאה כהטבה שחפץ לתת לי בוראי סוד יש מאין.

אם אני לא מתכופף אני נשאר בפרט ואני נשאר באנוכיות ברצון לקבל לעצמי שאני בפרוד מבוראי.

התכופפות היא מקום האימון שלי לותר על צורת קבלה עצמית (עומד על שלי ושלי – רע) בעל מנת לבנות הרגל חדש של משפיע נחת רוח לבוראי ביציאה של הפרט רע לכלל טוב.

ההנאה והעושר תמיד נמצאים בכלל שזוהי מקום האהבה וההתכללות שלי עם בוראי בהשואת צורה של רצון להשפיע הנדבק במשפיע.

הפרוד הבעיה והכאב הם תמיד במקום הפרט וכדי לפתור בעיות תמיד טוב להתכלל ורק בתפיסה אמונית אני יכול לצאת מהשלילה לחיוב. עלי ללמוד שכל המקרים שבאים לי בחיי הם רק במקום הפרט במקום הרצון לקבל כי למדנו שאנו תופסים את הבריאה רק מתפיסה אנוכית אך נתן לנו הבורא צורת רצון אמונית של היכולת שלנו להתקשר אל המלך בעזרת תפיסה אמונית בדרך תורה ומצוות בהכנעת נהלב לשם שמים ובדרך זו אם בה נבחר יבוא הבורא יתברך ויתן לנו את היכולת להשפיע בכך שהבורא יתברך יעמוד לנו ככלי קבלה הנקרא אני הויה ויש להבין שאין חס ושלום קבלה עצמית בבורא אלה אם נפעל בנקודה אמונית ונותר על הפרט למען הכלל מתוך הרצון שלנו להתקשר לבוראנו רק אז נבין שכל הבריאה הנפלאה הזו היא כולה אלקות והיא כולה של הבורא כאשר עד היום שהייתי בפרט אמרתי שיש רק את אני ואני ואני והנה שהתכללתי עם הבורא מהלב אל הלב הבנתי שיש רק את הבורא שאין עוד מלבדו והנה מקום האשליה תמיד מטעה אותי כי אני תמיד חושב שאני קיים והכל בשבילי כמטרה וכשאני מתכלל אם הכלל כאימון לקשר אם בוראי אני יוצא ממקום הדמיון ובהביטי אחורה אני רואה שהכל הוא אלקות ממש ואין עוד מלבדו ואת זה צריך להבין ואנו נסביר:

כלל:כ = אות של צורת המשפיע בתוכי.

ל = צורת הרצון שלי להשפיע בעל מנת לקבל לעצמי הנאה.

ל = צורת הרצון שלי להשפיע נחת רוח לבוראי.

והנה הבית הוא ה – לב (ב” פעמים למד) ושימו לב שיש באות ב את האות כ” מה אני בוחר ואיזה בית אני רוצה לבנות?

פרט:

פ = גמ”ט כלל (80).

ר = רצון לקבל הטבה

ט = טוב לעצמי.

אם אני משתמש בצורת הרצון שלי להתכלל עם בוראי בעל מנת לגלות ולפתח קשר עם מלכי אני זוכה אך אם אני מקבל לעצמי אז הפרט נהיה טרף.

אחי היקרים – יש זמן תיקון ויש גמר תיקון – אם אני חפץ להתקשר לבוראי בצורת רצוני להשפיע נ”ר למלכי אז אני רואה את המטרה ההר ממולי והנה אני רואה גם את העמק שמסמל את החסרון שאיתו עלי להתאמן להגיע אל אותו הר או אל אותה מטרה חדשה שיעדתי לעצמי להגיע אליה ואם יש לי התבוננות אמונית אז אני בבחינת מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות כאשר ההרים הם ההרהורים והספקות שבתוכי והגבעות הם גב האות בבחינת ההתגברות שלי על כל ההסתרות בחיי בדרך אמונית שאני אומר לעצמי אני רוצה להתכלל ולצאת מהפרטיות שלי שמפרידה אותי מבוראי וזוהי הליכה בדרך תורה אבל אם אני חפץ לכבוש מטרה חדשה וממנה שוב לרדת לפרטיותי כאן נכשלתי ולכן או אני עומד על הר ומשפיף על ההר הבא מלפני בדרך תורה או אני נמצא בעמק עמוק בייסורים ובכאב המקרה הפרטי ואני מסתכל על ההר בדרך ייסורים וכאן בחירתי כי יש לי יכולת לדלג על המר ולהגיע בדרך מתוקה אל ההאהבה רק אנו זקוקים למודעות פנימית מהלב אל הלב.

אנכי הויה אלקיך:אני הויה נאמר: כי קדוש אני: – הכונה כל הבריאה הזו היא כולה אלוקות אבל אתה במקום של אשליה רואה רק את עצמך ברצונך לקבל ? הבנת?

לכן אני הויה התהפך בגלל צורת הקבלה האנוכית לאני ואני רק אני קיים הנברא שהוא תחת אהבה עצמית. אם אחזור לכלל אבין שאני הוא רק הבורא.

אנכי – הויה – אני כ” – כדי להגיע להויה לגילוי אור ההטבה באהבה עליך לעבור דרך תיקון האני ואם תאמין שה-אני הוא כולו הבורא אז תדע שבידך רק האות כ”ף – כאשר האות כף היא המקום שנתן לך הבורא בצורת הבחירה שלי למלא את חסרוני:

כ = (גמאטריה יוד) והנה האות י” (צורת רצון להשפיע) אות ו(כונת הלב בבחירה) אות ד (צורת רצון אנוכית.

פ = גמ”ט כלל (80) – רמז לצאת מהפרט אל הכלל לתיקון היעוד בעל מנת לקבל קשר אם הבורא בעל מנת להשפיע.

יוד = גמ”ט כ” = האם צורת הרצון שלך למלא את חסרונך לעצמך (אות ד”) ? או צורת רצונך לעשות נחת רוח לבוראך (אות י”)? כונת ליבי (אות ו”)

לפני שאני קופץ לגובה עלי להתכופף – השלילה קודמת לחיוב והיא משמעותית להצלחת הקפיצה נכון?.

לפני שאני זורק אבן ידי הולכת אחורה – השלילה קודמת לחיוב המטרה כדי שהאבן תזרק למטרה נכון?.

אם אני תופס את המקרה הזה בחציו אני רואה רק שליליות וכאן אני מאבד את המטרה בתפיסת חיים שקרית.

כך הוא הרצון לקבל חצי תמונה גלויה לעומת חצי תמונה נסתרת והנה אנו עושים וחיים את חצי התמונה השלילי כי רק הוא גלוי לעיננו במקום האשליה האופטיי וכך אנו מזניחים את החצי השני העקרי שהוא מקום ההתכוללות בעל מנת להגיע לקשר אם בוראי מקום האהבה וההנאה האמיתית שברצוננו לקבל ברצות השם דרכי איש..

אחי היקר אחותי היקרה: מה עם החצי השני? שלמת כבר את האגרה? הגעת לשלמות ולהתכללות ? אנו ערבים זה לזה בכח הכלל לנצח את אויבנו אם אין ערבים מלשון ערבות יש ערבים שבאים להזכיר לנו ששכחנו את כח ערבות הכלל שבלב הנה שימו לב ללב – כל הישועות.. הסולם