חודש תמוז: קדושת הזמן הזו משמשת ככלי להתפתחות רוחנית. כל חודש מהוה פוטנציאל להתחדשות, להיבנות ולהתקדם בהם
חכמת הקבלה מלמדת אותנו שציר התיקון של האדם הוא הזמן שהאדם נע בתוכו. הזמן פועל על פי תכונה מעגלית. שנה מלשון שניות, חוזר ושונה, תקופה מלשון מקיף, חג מלשון לחוג, חודש מלשון התחדשות. האדם נע בתוך הזמן, והזמן היחיד שקיים הוא עכשיו רגע ההווה. לכן נקרא הקב”ה- הויה ברוך הוא.
נאמר כי “חכם הוא הרואה את הנולד” (פרקי אבות). כלומר, אדם חכם יכול לראות כיצד נבראת המציאות בכל רגע ורגע. כפי שנאמר: “מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית”. נשאל את עצמנו האם אנו מתחדשים כל רגע מחדש? או לפחות כל חודש מחדש? יש עת רצון להתחדשות, זמן שהוא מסוגל לכך יותר. כדי ליצור את השינוי עלינו להתחבר לשורש הרוחני. שינוי בשורש ישפיע על כל הענף. לכן אנו עוסקים בלימוד זה, על מנת ל’תפוס’ את החודש כבר מראשו, “לתפוס ראש”, ולשנות את כל הזקוק לשינוי כבר בשורש. בקבלה זה נקרא למתק את הדינים בשורשם. מאוד חשוב באיזה ‘ראש’, האדם נמצא בראש כל חודש.
איך מתמודדים עם החודש: העבודה של החודש קשורה בראייה. היכולת להוציא את האור מן החושך – “יתרון האור מהחושך” – לראות את החן, את המהות הפנימית במציאות, שהיא כולה אור השם יתברך, הממלא כל עלמין ואין אתר פנוי ממנו. מציאת החן בכל דבר ובכל אדם. ברמז, חן זה ר”ת של חכמת נסתר – לראות את הנסתר. אדם צריך לראות כי הקב”ה טוב ומיטיב, גם אם במציאות הטבעית הוא רואה רק את החושך המכסה על האור האלוקי. המציאות בה אנו חיים היא פרי עינו של המתבונן. כמו שמסופר בפרשת המרגלים שחטאו וראו “ארץ אוכלת יושביה” ואילו יהושע בן נון וכלב בן יפונה ראו “ארץ זבת חלב ודבש”. יש הבדל לומר ארץ אוכלת יושביה או אנחנו אוכלים אחד את השני בחוסר מודעות, הכי קל להאשים את הסביבה במקום שנקח אחריות על סביבת פנימיותנו,
סיפור: מסופר על עיירה אחת בה כולם היו דנים את כולם לכף חובה כל הזמן. הצטער על כך רב העיירה ופסק כי מעתה, אדם שנפטר לא יובא לקבורה עד שלא יאמרו עליו דבר אחד לזכותו. יום אחד נפטר אחד מאנשי העיירה שהיה רשע מרושע. עמדו אנשי העיירה נבוכים ולא ידעו מה טוב ניתן לומר על האיש. חשבו וחשבו עד שקפץ אחד מהם ואמר: אני יודע! יש אחד יותר גרוע ממנו! שמחו כולם וקברו את האיש. לאחר כמה חודשים נפטר אותו אדם עליו דיברו, והנה מה יאמרו לזכותו עכשיו? עמדו נבוכים, ולא הצליחו למצוא ולו דבר אחד לזכותו, עד שקפץ שוב אותו אחד: אני יודע! אמר: בזכותו קברנו את ההוא… אפשר למצוא משהו טוב להגיד על כל דבר וכל אחד… חחח זה מדהים כמה שזה נכון,
חודש תמוז הוא אחד משלושת החודשים – תמוז, אב וטבת – שעל אודותם אומר ספר הזוהר (פירוש הסולם, פרשת שמות, סע’ קצ”ג) כי סרה מעליהם הגנת השכינה. לכן תקופות זמן אלה נחשבות לשליליות.
מזל סרטן הוא שילוב של מים (לפי העונה), מים (לפי היסוד) וקו ימין. יסוד המים וקו ימין מצביעים על עצמת רגשות גבוהה, לכן נטייתם של בני מזל רגשנית במיוחד. הירח, הכוכב השולט, שולט גם על גאות ושפל, לכן גם מסיבה זו בני מזל סרטן מתאפיינים ברגשות קיצוניים. מעניין לציין שגם בעל החיים הקרוי בשם זה אינו מהלך ישר, אלא פונה ימינה או שמאלה.
התיקון: העיקרי של בחודש זה הוא לצאת מתוך קליפתנו האנוכית ו להיפתח אל הזולת ולראות את העולם בראייה רחכתוב בספר יצירה: “המליך אות ח’ בראייה, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם סרטן בעולם, תמוז בשנה ויד ימין בנפש זכר ונקבה”. אנו נכנסים למרחב חדש בזמן והוא חודש תמוז, וב”ה נגלה מהו תכונתו בעולם ומה תכונתו בנפש, כידוע הפלא הוא שדמויות התנ”ך, מעבר להיותן דמויות היסטוריות שהיו וחיו, הן גם כוחות בנפש האדם. המן הרשע הוא אותו כח בנפש שרואה את החיסרון, את הנקודה השחורה. כדבריו, אמנם כל הממלכה אצלי ביד, אמנם אני האיש הכי עשיר בעולם, יש לי תפקיד חשוב, כבוד ויקר, אך כל זה לא שווה לי משום שמרדכי לא משתחווה אלי… זאת התכונה של המן בנפש – להסתובב סביב החיסרון.
בבראשית נאמר: “הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ–אָכָלְתָּ” (בראשית ג’ י”א). אמרו חז”ל, ‘המן העץ’ – רמז להמן הרשע, שזהו ראשית ומקור הקלקול. אמנם יש עצים של גן שלם לאכול מפריים, אך האדם מתרכז באותו העץ האחד ממנו אסור לאכול, אותו חלק שחסר. נקודה אחת של חושך מחשיכה לנו את כל האור. אומר הבעש”ט כי כל המציאות שאנו רואים אינה אלא מראה של הפנימיות שלנו, ולכן השלם רואה שלם והחסר רואה חסר. חשוב להבין זאת לעומק!
גדלות וקטנות: יש דבר אחד קבוע במציאות, שאינו משתנה, והוא, חוסר הקביעות – השינוי. ביום אחד אנו יכולים להחליף כמה מצבי רוח, לחיות בעליות וירידות, מה שנקרא בלשון הקבלה – גדלות וקטנות וכשאדם נמצא בגדלות מוחין כל המציאות נראית טובה בעיניו, יש טעם לכל דבר. קל יותר להיות נחמד ומתחשב כשאנו במצב של גדלות. לעומת זאת, ישנם רגעים שאדם נמצא בקטנות מוחין, כמו בשעת כעס, אז הדעת פשוט מסתלקת. בסדר האותיות של צרוף שם הוי-ה של כל חודש עברי, כנ”ל, מתגלה האם זהו זמן של רחמים – גדלות טבעית וראיית הטוב, כמו בחודש ניסן, או זמן של קטנות מוחין – דינים וחושך, כמו בחודש תמוז.
זהירות- קטנות! בחודש הזה חשוב לזכור היטב שהמציאות היא של קטנות מוחין. זה דורש מאתנו להיות יותר סלחנים כלפי עצמנו. לקבל את עצמנו בתוך המציאות של השינוי הזה, בתוך הקטנות. לדעת כי הנה בא גל גדול ואני צריך להוריד את הראש. זה זמן שבו נמצא את עצמנו בחיסרון. וזה מתקשר לאות של החודש- האות ח’.
כדי לגלות תכונה של אות ניגשים לבדוק איפה היא מופיעה לראשונה בתורה. האות ח’ מופיעה בבראשית במילה חושך. וזה אכן מה שקורה לנו החודש אנו רואים בעיקר את החושך. בנוסף על כך, ביטוי האות דומה למילה חטא. חטא מלשון החטאה, פספוס, לראות את הרע במקום את הטוב, לפספס את מהות הדבר. כאן גם ניתן למצוא את התיקון. המילה חטא מורכבת מהאות ח’ שהיא מהמילה חושך, האות ט’ שמופיע בבראשית, בפעם הראשונה, במילה טוב, שנאמר על האור כי טוב, והאות א’ שמופיעה לראשונה במילה אלוקים – ומכאן נלמד כי המציאות של החודש היא ‘חושך על פני אור אלוקי’, הסתר והעלמה מוחלטת של מציאות האור בחיינו.
איך נעשה יתרון האור מהחושך? נאמר על הקב”ה “יוצר אור ובורא חושך”. הקב”ה החשיך חלק מהאור כדי ליצור בריאה. נאמר, “כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי” (שמות ל”ג כ’) – כלומר, החושך הכרחי כדי שתהא בריאה. העולם הוא מלשון העלם. המציאות עצמה מתבטלת כשיש רק אור, לכן החושך בעצם הופך להיות כלי לחיים.
החודש הזה יכול דווקא להיות חודש של ניצחון והתגברות. דווקא במקום החיסרון והחושך קיימת אפשרות לצמוח ולגדול. במקום של גילוי מוחלט, אין עבודה. העבודה של החודש היא ראייה מתוקנת. איך מולידים ראייה מתוקנת? פה נכנס העניין של יד ימין בנפש, היד שמסמלת את תכונת החסד. עשיית טוב נותנת לנו לראות טוב. החסד הוא הכוח בנפש האדם שיכול להפך את החושך לאור. דיבור שמאיר את הטוב בחיינו הוא הודיה.
גם כשאדם קם בבוקר, בקטנות המוחין, הוא אומר, מודה אני לפנייך. זו מהותו של כל יהודי – להודות, להודות על הדברים הקטנים ביותר בחיים, על הנשימה, על עיניים רואות ואוזניים שומעות, על קורת הגג והאוכל. לחיות מתוך הכרת הטוב שזה אומר להכיר את האור, את התכלית של כל דבר. כשאנו רואים את המציאות, יש לנו תחושה פנימית לא מודעת, שמה שאנחנו רואים קיים ומה שלא רואים לא קיים. כמו ילד קטן שעוצם את עיניו ומתחבא, כי מבחינתו אם הוא לא רואה אותנו אנחנו לא שם…
אז כשאתה שקוע במציאות חשוכה, העבודה קשה, הבת זוג קשה, החיים, ההורים… תביט לשמיים. הרי עוד מעט כל הדברים האלו בהם אתה מתבונן לא יהיו עוד, הם ישתנו. אבל השמיים תמיד יהיו שם. וכמו שאומר דוד המלך בתהילים: “מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב” (תהילים ל”ד י”ג).
חודש מבורך מודעות, גדעון
