עדכון מס 12: ט״ו חשון תשע״ז, חרבו של משיח

[עינא פקיחא]

בס״ד


אומר עמוס הנביא פרק ה״: הוי המתאוים את יום ה״, למה לכם את יום ה״, הוא חושך ולא אור,
אנחנו רוצים משיח, רוצים חרות, רוצים חופש, אך לא כולם מעונינים לקשר של דבקות עם הקב״ה, החשבת האהבה ברוח יראת הרוממות בונה הלב,

אחי היקרים, כולנו מקווים ועוקבים, מחכים ומצפים וחולמים לביאת משיח, שיר למעלות בשוב ה״ את שיבת ציון היינו כחולמים, וציון הוא יוסף 156, ציון הוא הנקודה הפנימית של המלכות, זוהי הנקודה השחורה שבתוך עגול הרצון, והיסוד עדין בגלות, תחת יסורים, תחת הסתר פנים, ולאורך זמן הלב נובל ושוקע, איכה ישבה בדד, בבחינת איכה, שזוהי שאלת השאלות הבא לעורר את הלב ממצב הקטנות, זה מה ששאל הבורא יתברך את אדם הראשון לאחר חטאו, והנה איכה ראשי תיבות: (א)מונה (י)ראה כ״ה, כאשר כ״ה זוהי המלכות דקדושה תחת הברור,

מראות השמים:
צעדתי בסביבה לא מוכרת בזמן החשכה, לפתע הגיחה מכונית מעבר לכביש, התבקשתי להכנס ונכנסתי, המראה ברור עד למאוד, מלבד פניו של הנהג, הרכב החל בנסיעתו, כשימין ומשמאל אני רואה שלטים כתובים באנגלית, והתחושה היא שזהו חוץ לארץ, כל הדרכים חסומות, לפתע אומר לי הנהג, זוהי נקודת ברור עץ הדעת, זוהי אחד ממימדי הגהנום, שהדרך היחידה לצאת מכאן, היא רק באמונה מעל הדעת, ליבי מבין שזהו מהלך נפשי, כאשר מראות ה״ הם רק סימנים למצב הרוחני,

שמתי לב שממש לפנינו יש ברכת מים גדולה ועמוקה, שאלתי את הנהג, אך ניתן לחלוף מעל ברכה זו? הנהג לא עונה לי, והחל לנסוע, אט אט החל הרכב להכנס לתוך מים עמוקים, בתחושתי הרגשתי שזהו אנחנו תקועים, חשתי סכנה, בעודי חושב מיד החל הרכב לצאת מסבך ברכת המים, ועולה על כביש, זה הזכיר לי את נחשון בן עמינדב, שגילה נחישות ונכנס ראשון לתוך ים סוף, עד שהמים הגיעו לגרונו, ומשם זעק הוא לישועה, באומרו: בורא העולם, עשיתי את השתדלותי, עזור לי, מקום הגרון הוא מקום השחיטה, שמסמלת מסירות נפש של הלב המשתוקק להגיע לדבקות עם בוראו,

הנהג יורד מהרכב ומבקש ממני להתלוות אחריו, לפתע הגיע אדם ששמו יצחק, והוא צועד עם הנהג, עקבתי אחריהם, עד שהגענו לפתח של מערה, יצחק מסמל את ספירת הגבורה, יצחק עולה בגמאטריה 208 בסוד בן יוסף, כאשר בבת אחת קפצה מחשבה בליבי, והבנתי מיהו הנהג, שזהו משיח בן יוסף, התרגשתי מאוד,

בתוך המערה ישנה טינופת, שמה ישבו להם עשרות אנשים שנראו לי חולים ומסכנים, בהמשך הדרך משיח בן יוסף והאיש יצחק שלצדו, נכנסים לתוך מערה נוספת, דרך אגב, מערה מסמלת קטנות מוחין, במערה אין איש, מעל סלע עמדה לה כרית מרופדת ומעליה חרב מדהימה ביופיה,
במחשבתי כרית מלשון תיקון הכרת עיי״ היסוד שסודו חרב, בבחינת נחל כרית, שזהו המקום שאליהו הנביא בירר את ניצוצות הקדושה, בברחו מפני איזבל ואחאב, משיח בן יוסף והאיש יצחק עומדים בסמוך לחרב, האיש יצחק נגש ומרים את החרב, וכשהיא בידו, פורחת לה החרב וחוזרת למקומה, לפתע משיח בן יוסף אומר: ישנם בישראל המון אנשים שחושקים ליטול חרב זו, והנה חרב זו שייכת רק לבחירו של ה״, כמתנת חינם, והיא מיועדת ליסוד הקדוש, שרק בעבורו היא מותרת, יצחק מנסה שוב ליטול את החרב אך ללא הועיל,

המשיח האמיתי נמצא בניסתר, ולעומתו יש משיח מדומה, כאשר גם המשיח המדומה, פועל לקרוב עם ישראל, יש לו כבוד לבורא העולם, ובתוך ליבו הוא בטוח, שזה הוא, לקראת הגאולה יהיו אנשים שחוננו בכוחות על, שיסחפו אחריהם המון איש, כל זה קורה רק כאמצעי לבלבל את הסטרא אחרא, לכל קהילה יש את המשיח שלה, זה בכוונה ככה, כשיתגלה משיח ה״, הוא יאחד את כל הפלגים, לאחד, 

משיח בן יוסף נושא תפילה, מושיט הוא את ידו ואוחז בחרב הברית, מיד זרח לו אור עצום סביב החרב, הסתנוורתי, כל המערה מוארת באור זך,
משיח בן יוסף כשהחרב בידו, יוצא מהמערה ומגיע למערה הראשונה שנכנסנו אליה, כל סובלי החולאים היו סביבו, וכולם מבקשים רפואה מאת ה״, בזכותו של בן יוסף, מהצד הגיחה אישה שאחזה בכליה, מלשון כליות יועצות, זה היה מוזר, משיח שם את חרבו על ראשה ומברך, מתברר שזוהי אישה שזקוקה להשתלת כליה, משיח פתח את פיו ואמר, שני הכליות הם אחד,

משיח בן יוסף עובר מחולה לחולה ומברך, משיח מניח את החרב על ראשו של החולה, אור עצום יוצא מהחרב ומכסה את החולה, כל חולה מבריא במידי, ברוך אתה ה״ רופא חולי ישראל,

משיח יוצא מהמערה, לפתע הגיעה משב רוח חזק, ונשאה את את כולנו תחת החשכה מעל העיר, הגענו אל מערה ששוכנת בצידו האחר של הישוב, בתוך המערה נמצאו מס רב של אנשים שנושאים תפילה, ומבקשים רחמים, בתוך המערה נשמעה התפילה הזכה שבלב, לא ברור לי היכן ליבי נמצא?  הפנתי מבט וראיתי שזהו שלט, זהו ציונו של שמואל הנביא זצק״ל,

משיח בן יוסף החל לרקוד בשמחה, והקצתי,

לישועתך ה״ קווינו וצפינו כל היום, אלינור הכהן,