פרוש תהלים פרק צא” (צו-אקה גדעון)

ישב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן:

ישב בסתר עליון:
פנימיות הקדושה נקראת: סתר עליון, זהו מקומם של צורות הרצון דזוכרא דקדושה בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא,
כל צורות הרצון המתוקנות שבאדם נקראים ישראל, שאר צורות האנוכיות שבאדם נקראים גרים, אומות העולם, גוים וכו..
1 – צורות הרצון שהם בעל”ת להשפיע נ”ר לבורא נמצאים תחת סתר עליון, תחת קורת המשפיע העליון,
2 – צורות הרצון שהם בעל”ת לקבל לעצמם נמצאים במלכות תחת בחינת אל שדי (היסוד) והם תחת הסתר המכונה צל,

ישנם ב” בחינות של הסתר במקום הקדושה זאת לומדים עיי המילה בסתר משמע ב” סתר, ב” בחינות של הסתרה:
בחינה א – סתר שבא לנברא המאמין בעל מנת לתת לו מקום ליגיעה בהחשבת האהבה ובדחיית ספוקים רגעיים לתועלת עצמו,
בחינה ב – סתר שבא לנברא המאמין מחמת תיקון, הן בגלגול זה והן בגלגול אחר וכו..

ישב – משמע ישיבה שזו מדרגה ממוצעת בין עמידה לשכיבה, כאשר עמידה מסמלת גדלות מוחין ושכיבה קטנות מוחין,
חב”ד ראש עמידה, חג”ת גוף ישיבה, נהי”מ מלכות שכיבה, לא ניתן לעבור משכיבה לעמידה בבת אחת, הישיבה היא האמצעי המקשר שתפקידו לחבר ולהעלות את צורות הרצון האנוכיות לצורות רצון דקדושה, המעבר בין צורות הרצון האנוכי לבין תיקונם שיהיו בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא הוא מקום ישב ולכן כל מי שמחשיב את רוח האהבה ומוכן לשבת ולהתיגע בעבורה נמצא תחת סתר עליון כי כוונתו לצמוח ולבנות את הלב אל הלב, למרות שחלים עליו ב” בחינות של הסתר הוא לא מוותר בכוונת ליבו ובקיום רצונו לשמח את המלך, למרות תיקונו וחסרונותיו הרבים הוא נמצא תחת סתר עליון בהגנת בוראו בהשגחה פרטית,

בסתר עליון – המילה סתר באה מראשי תיבות: (ס)וף (ת)וך (ר)אש, על זה נאמר:
“אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה” תהלים לב”
ג” בחינות של מדרגת האדם, כנגד עתיד הוה ועבר, עמידה ישיבה שכיבה וכו.. ,

בצל שדי יתלונן
מקום החצוניות דטומאה מסמלים את צורות הקבלה האנוכיות שבנפשנו (אלו הם אומות העולם שבתוכי) הנמצאים במקום המלכות המסמלת את בחינת הנוקבא שבאדם, ספירת המלכות מסמלת את כליי הקבלה, צורות הרצון לקבל הנמצאים תחת ספירת היסוד המשפיע הנקרא אל שד”י, צורות האנוכיות מופרדות מהאור העליון עקב חוסר השוואת צורה בין המשפיע העליון למקבל האנוכי והנה בשל טבעם האנוכי הם תמיד תחת תלונות (יתלונן) עקב חסרונן, כאשר כל רצונם של צורות אלו הוא להמשיך את האור לתועלתם האישית והרגעית להנאה ועונג, ידוע שמקום היסוד (שדי) מסמל את אות ברית הקודש וכל הפוגם בברית מסתלקת ממנו השכינה הקדושה ובשל כך השתוקקותם של צורות האגואיזם באה בדרך תלונה ולכן שורה עליהם צל, המילה צל היא הסתר פנים, הצל גדול מסתיר, צל וסתר שונות במהותם הפנימי, הסתר ניתן לצדיק החפץ לתקן את דרכו ולהצדיק את הנהגת הבורא עליו ומכאן סתר הוא מיתוק הדין ברחמים, צל ניתן לטמא שתחת מידת הדין ללא מיתוק כנאמר: עד שיפוח היום ונסו הצללים ב” מיני צל,

בצל – ישנם ב” בחינות של צל – משמע ב” צל, ב” סוגי צללים:
בחינה א – צל, דין שבא לנברא הנמצא תחת מקום הטומאה שבו לא נותן לו המשפיע העליון את מה שהוא רוצה,
בחינה ב – צל, דין שבא לנברא הנמצא תחת עונשים, הגורמים לתלונות גדופים והתרסה נגד ה” חו”ח וכו.. עקב חסרונותיו,
ההבדל בין תיקון לעונש הוא בין המצדיק לרשע, לצדיק יש תיקון, לרשע יש עונש, הכל תלוי בבחינת המודעות שבבינת הלב,

שדי יתלונן – צורות הרצון המתלוננות לקבל לעצמם הנמצאים תחת ספירת היסוד המשפיע הנקרא אל שד”י,

צדיק – “אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה”
רשע – “עד שיפוח היום ונסו הצללים”

וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ

נועם ה” המשכת אור השבת במצא”ש לימי החול, יחוד: (יהוה אלהים) עלינו,
להשלמתנו לקודש ומעשה ידינו כוננה משמע הכוונה שבלב שתהיה בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא שתביא את הלב לידי מעשה וטוב בבחינת עשיה – ומעשה ידינו כוננהו להשלמת יה” בבחינת ו”ה בסוד כונן (ה”ו).

הסתר פנים כנגד גילוי פנים:
הסתר ב’ דהיינו הנקרא בספרים הסתר תוך הסתר:
פירושו, שאינו רואה אפילו את האחורים של השי”ת, אלא אומר, שהשי”ת עוזב אותו ואינו משגיח עליו, וכל היסורים שמקבל תולה שקיבלם מתחת ידי הגורל העור והטבע. והוא, כי דרכי ההשגחה נעשים לו מסובכים ביותר, שמביאים לידי כך עד להתפקר ח”ו דהינו (ציור) שמתפלל ועושה צדקה על צרותיו ואינו נענה כלל, ודוקא בשעה שפוסק מלהתפלל על צרתו, אז נענה. בכל שעה שמתגבר להאמין בהשגחה, ומטיב מעשיו, פונה לו ההצלחה עורף ויורד אחורנית באכזריות גדולה, ובשעה שמתפקר ח”ו, ומתחיל להריע מעשיו, אז מתחיל להצליח ביותר, וינשום להרוחה ביותר. או לא יזדמן לו פרנסה בדרך כשרות, אלא דוקא בדרך הונאה להבריות, או על ידי חילול שבת, וכדומה. או, שכל המכירים שלו שהם בעלי תורה ומצוה, סובלים עניות, ומחלות מרובות, ומבוזים מאד בעיני הבריות, והבעלי מצוה האלו נדמה לו, שהמה חסרי דרך ארץ, וטפשים מלידה, וצבועים גדולים, עד שמאוס לו לישב בחברתם אפילו רגע. וכל המכירים הרשעים, המתלוצצים על אמונתו, הנה המה המוצלחים ביותר, בריאים ושלימים, לא ידעו מחלה, פקחים, בעלי מדות טובות, וסימפטים בכל דרכיהם, יושבים בלי דאגות, ובבטחון ובשלוה רבה נמצאים כל היום ותמיד. וכשהשגחה מסתדרת לו להאדם באופן כזה נקרא הסתר תוך הסתר כי אז ח”ו רובץ תחת משאו לא יוכל עוד להמשיך בהתחזקות להאמין שיסוריו באים לו מהשי”ת מאיזה טעם כמוס עד שנכשל ומתפקר לומר ח”ו שהשי”ת אינו משגיח כלל על בריותיו וכל מה שבא לו ח”ו מידי הגורל והטבע שזהו שאינו רואה אפילו את אחורים.

ציור של הסתרת פנים
א. קבלת יסורין, כגון מחסור בפרנסה או מחסור בבריאות, בזיונות, ואי הצלחה לגמור את תכניותיו, ואי סיפוק נפשי, למשל ששומר את עצמו שלא לענות חברו.
ב. מתפלל ואינו נענה. בשעה שמיטיב מעשיו נמצא יורד אחורנית, ובשעה שמריע את מעשיו נמצא מצליח ביותר.
אין מזדמן לו פרנסה בדרך כשרות, זולת בדרך הונאה וגניבה, או בחילול שבת.
ג. כל מכיריו ההולכים בדרך ישר סובלים עניות ומחלות וכל מיני בזיונות, ומכיריו הרשעים מתלוצצים עליו יום יום, מצליחים ועולים בעשירות ובבריאות ויושבים בלי דאגות.
ד. כל מכיריו הצדיקים מקיימי תורה ומצווה דומה לו שהמה אכזרים ואגואיסטים משונים או טפשים מלידה וחסר להם דרך ארץ, וצבועים גדולים,עד שמאוס לו לישב עימהם אפילו בגן עדן עד שאינו יכול להיות בחברתם אף רגע.

הסתר א’ (ציור) שאין פניו ית’ מגולים, דהיינו שאין השי”ת מתנהג עמו בהתאם לשמו ית’ הטוב ומטיב, אלא ח”ו להיפך מזה, כי הוא מקבל ממנו יסורין, או שהוא מחוסר פרנסה, ויש לו בע”ח מרובים הממררים לו את חייו, והוא מלא טרדות ודאגות כל היום. או שסובל ח”ו ממחלות. ואינו מכובד על הבריות. כל תכנית שמתחיל אינה עולה בידו לגומרו. והולך כל היום בלי סיפוק נפשי.
והנה באופן זה אין האדם רואה את פניו הטוב של השי”ת כמובן אם הוא מאמין שעל כל פנים השי”ת סובב לו הדברים הללו או מחמת עונש על העבירות שעשה או כדי להיטיב באחריתו כמ”ש את אשר יאהב ה’ יוכיח וכן אשר הצדיקים תחלתן יסורין מחמת שהשי”ת רוצה ליתן להם בסופם שלוה רבה אבל אינו נכשל לומר שכל זה הגיע לו מגורל עור ומטבע ח”ו בלי חשבון ודעת אלא מתחזק להאמין שהשי”ת סובב לו בהשגחתו את כל אלה נבחן שרואה עכ”פ את האחורים של השי”ת.

ציור של גילוי פנים
אבל אחר שגילה בשלימות את התבלין, דהיינו האור תורה שהאדם שואף לגופו, מחמת התחזקותו באמונת השי”ת, כי אז נעשה מוכשר להשגחה בגילוי פניו ית’, שפירושו, שהשי”ת מתנהג עמו, בהתאם כשמו הטוב ומטיב ית’. שמקבל מהשי”ת רוב טוב ושלוה רבה, ומצוי תמיד בסיפוק נפשי. כי משיג פרנסתו בקלות גדול ובמילואו, לא ידע טרדות ודוחק לעולם, לא ידע משום מחלה, מכובד מאד בעיני הבריות, גומר בקלות כל מיני תכניות שעולות על דעתו, ובכל אשר יפנה יצליח. וכשחסר לו דבר מה, הוא מתפלל ונענה תיכף על המקום. כי עונה לו תמיד בכל מה שידרוש ממנו ית’, אף תפילה אחת לא שבה ריקם. ובשעה שמתגבר במעשים טובים, הצלחתו עולה במדה מרובה, וכשמתרשל, נמצא שבמדה זו יורד הצלחתו. כל המכירים שלו הולכי בדרך הישר, המה בעלי פרנסה לא ידעו מחלה. והם המכובדים ביותר בעיני הבריות, ואין להם שום טרדות. והשקט ושלוה רבה להם, כל היום ותמיד. והמה פקחים, אנשי אמת, בעלי צורה, עד שמתברך ומתענג ביותר לישב בחברתם. וכל המכירים שלו שאינם הולכים בדרך התורה, המה מחוסרי הפרנסה, מוטרדים בחובות מרובים, לא ימצא להם אף רגע אחת לנשום בהרוחה, סובלים מחלות, מלאים מכאובים, ומבוזים ביותר בעיני הבריות, והמה נראים לו חסרי דעת, וחסרי דרך ארץ, רעים ואכזרים עם הבריות, חנפנים מלאים שקרים, עד שמאוס לו לישב בסמוך לחברו והנה שמו ית’ מראה לנו שהוא טוב ומטיב לכל בריותיו דהיינו בכל דרכי הטבה המספיק לכל מיני המקבלים שבכלל ישראל שבודאי אין תענוג וטוב של אחד דומה לתענוג וטוב של חבירו. למשל העוסק בחכמה לא יתענג מכבוד ועושר ושאינו עוסק בחכמה לא יתענג מהשגות והמצאות גדולות שבחכמה אלא ודאי שלזה נותן עושר וכבוד ולזה נותן השגות נפלאות בחכמה.
והנה הביקוש של האדם להתחזק באמונת השגחתו ית’ על העולם בזמן ההסתרה מביאהו להגות בספרים בתורה ליקח משם הארה והבנה איך להתחזק באמונת השגחתו ית’ והנה ההארות וההתבוננות הללו שמקבל ע”י התורה מכונה בשם תורה תבלין עד שיתקבץ לשעור מסוים והקב”ה מרחם עליו ויערה רוח ממרום ז”א שפע עליונה.

ציור של גילוי פנים
א. קבלת טובה ורוב שלוה, השגת פרנסתו בקלות גדול ובמילואו, לא ירגיש דוחק לעולם, לא ידע מחלות כלל, ישיג כבוד בכל אשר יפנה, וכל תכניותיו שעולה על דעתו גומר בקלות ובהצלחה רבה.
ב. מתפלל ונענה תיכף על המקום. בשעה שמיטיב מעשיו מצליח ביותר ובשעה שמריע את מעשיו מאבד את הצלחתו.
ג. כל מכיריו, ההולכים בדרך הישר, המה בעלי פרנסה ועשירים, בריאים, לא ידעו שום מחלה, ומכובדים ביותר בעיני העולם, יושבים בהשקט ושלוה רבה.
ומכירים שאין הולכים בדרך ישר, המה מחוסרי פרנסה, מלאים טרדות וצער, סובלים מחלות ומבוזים ביותר בעיני הבריות.
ד. כל המכירים הצדיקים, רואה אותם פקחים, בעלי חשבון, בעלי דרך ארץ עם הבריות, אנשי אמת, בעלי צורה, עד שמתענג מאוד להיות בחברתם.

תם ונשלם פסוק א” תהלים צ”א – השבח לאל, גדעון