אתם נצבים היום כלכם לפני ה’ אלהיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניהם ושטריכם כל איש ישראל, טפכם, נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחטב עציך עד שאב מימך. לעבדך בברית ה’ אלהיך ובאלתו, אשר ה’ אלהיך כרת עמך היום”.
“בעל הטורים” – “נצבים, כדרך שנאמר בסיני ויתייצבו בתחתית ההר, בו בלשון אמר כאן, אתם נצבים”.
הכתוב מתחיל ברבים “נצבים היום כלכם”, ומסיים בלשון יחיד “אשר ה’ אלהיך ֹרת עמך היום”.
“אור החיים” -“ונראה כי כוונת משה בברית זה הוא להכניסם בערבות, זה על זה, כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל יעבור פי ה’ וגו’ “.
שאלות
א. מה ”בעל הטורים” בא להוסיף לנו באומרו, שהנאמר בפרשתנו, הוא כפי מה שנאמר במעמד הר סיני?
ב. מדוע מתחיל בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד?
ג. מהו ברית בעבודה?
שאלות אלו יהוו לנו בע”ה בסיס להסבר ודיון על פרשתנו.
יסודות בלימוד פנימיות התורה
המושג ישות מורכב על פרט. פרט הינו מנגנון של פרטים, הפועלים למען כלל אחד, יתכן בתוך מסגרת של כלל, שלכל פרט יש כלל משלו. למשל, בתוך משפחה ישנם מספר מרכיבים של אחים אחיות דודים וכו’. יתכן, שלכל פרט יש משפחה משלו. ולכל אחד מבני המשפחה, ישנה מטרה פרטית. כיצד נקבע מה הישות הכללית והפרטית של כל אחד?
ישנה ישות גשמית, חומרית המונהגת על פי החושים, המקבלים את נתוניהם מהעולם הפיזי. הפרוש של נתונים אלו הוא על פי גדרים גשמיים של זמן, תנועה, מקום, חילוף ותמורה. אז כל אחד מבני המשפחה בהיותו נולד מבחינה גשמית לאביו ואמו הגשמיים מגדיר אותו כיש פרטי. היות ולאביו ואימו יש אחים, אחים אלו הם דודים שלו וכו’. הנה מכוח המציאות הגשמית הוא משויך לישות הגשמית המשפחתית הכללית.
יש מושג הנקרא אני משותף, שהוא שונה מאוסף של פרטים. האני המשותף הוא שכולל את כל הפרטים וגדול מחיבורם. בכל אופן יתכן ששונה הוא באופן תכליתי מתכונות המרכיבים הבונים את האני המשותף. לדוגמא הפרטים הבונים את המים, שהם מימן וחמצן, יוצרים יש חדש הנקרא מים, השונה בתכונותיו באופן מהותי מהתכונות או מחיבור התכונות של מימן וחמצן.
כפי הדוגמאות בעולם הגשמי, כך נוהג הדבר גם בעולם הרוחני, בעולם האדיאות.
שאלה א’
מה ”בעל הטורים” בא להוסיף לנו באמרו שהנאמר בפרשתנו הוא כפי מה שנאמר במעמד הר סיני?
המצב שבו ישראל היו שרויים במעמד הר סיני, מתבטא בכתוב “ויחן שם ישראל נגד ההר” (שמות י”ט, ב’), ומפרש רש”י במקום “כאיש אחד בלב אחד” ומדייק זאת מהמילה ויחן הכתובה בלשון יחיד. לכאורה היה צריך לכתוב ויחנו, בלשון רבים. אלא שרוצה לומר בלב אחד היו כל העם, ברצון אחד לעבוד את הבורא. ואכן, בטאו זאת באומרם נעשה ונשמע. לכל הפרטים בעם ישראל היתה אידיאה אחת. אידיאה זו היא שחיברה את עם ישראל ללב אחד.
אם שם כך, אז גם כאן בפרשתנו נמצאים במציאות של “בלב אחד”. לפני כניסתם לברית עם ה’.
המצב בו מצויים עם ישראל בזמן הברית מחייב אחדות. אחדות זו הינה מטרה משותפת, המאחה את כל פרטי העם לישות אחת, הנקראת ישראל. היא האחדות, היוצרת אחדות הדדית בין כל הפרטים, המהווים ישות אחת, היוצרים אני משותף.
מתוך ההבנה, שהכלל משפיע על כל פרטי הישות וכן כל פרט משפיע על הכלל, דהיינו שנותן את תרומתו לכלל. על כן צריך להבין כל פרט, שיש לו אחריות אישית לגבי הישות הכללית, הנקראת עם ישראל. עתה יכול להיות לנו מובן המשל על הנוסעים בספינה. כל עם ישראל ובהמשך גם כל האנושות כולה באוניה אחת. באני משותף אחד. כאשר אחד מהפרטים קודח בחדר הפרטי שלו, באותה אוניה, באותה ישות משותפת מזיק הוא לכלל האוניה.
טענתו בתוך שלי אני עושה נשמעת מגוחכת, היות וכאשר מדברים על אוניה משותפת האחדות ברורה. הישות המשותפת ברורה.
הישות המשותפת של כלל ישראל אינה מורגשת לאדם הישראלי הפרטי, כאשר אינו חש את היש הכללי, על כן אינו מחשיב את עצמו כפרט השייך לכלל.
מצד האמת נוצרה במעמד הר סיני התחייבות שורשית להֵיות הפרטים שייכים להכלל, שהחליט על אידיאה משותפת של נעשה ונשמע, של אחדות, של אהבה בין הפרטים.
אהבה בין הפרטים חייבת להיות על ידי מושא, המאחד בין כל הפרטים. מושא זה הוא הבורא. מושא נצחי, כפי שהבורא הוא נצחי, על כן יכול לתת אהבה נצחית. והוא הכתוב נצח ישראל לא ישקר. שנצח הוא הקדוש ברוך הוא, ליודעי חן נצח דאריך אנפין הוא בחינת זעיר אנפין דאצילות, הנקרא הקדוש ברוך הוא.
הסולם
_________________
