יסודות בפנימיות התורה: דרך הפרט הכוונה לכך, כפי שכתוב בזהר הקדוש, שהאדם הוא “עולם קטן”. הכל נמצא בתוכו. כל הכתוב מתייחס לפרטים בתוכו פנימה. אי לכך בתוכו עליו לראות את כל ההתפעלויות, המתרחשות. שם עליו לתקן את הדרוש תיקון . לעומת דרך הכלל, שבה מדובר על מספר גופים, כאשר האדם הוא אחד מהגופים, מהפרטים. אי לכך את ההתרחשויות הוא רואה מחוץ לעצמו וכן את הדרוש תיקון .
בהיות האדם, הנמצא בזמן של תיקון, מתאווה או אמור להתאוות בכל מאודו, להגיע לתיקונו הנרצה. צריך למצוא את דרך הפעולה הנכונה ביותר, כדי להגיע למטרה זו. הקב”ה ברחמיו נותן לנו את התורה הקדושה, שהיא עבורנו הוראת הדרך כיצד לנהוג. אם דבר מה לא ברור בספר ההוראות, לא הותירנו הקב”ה חסרי אונים. שלח לנו מדריכים נאמנים, המעבירים במסורת בדוקה ורציפה את מהות הדרך ופרטיה, את צורת הבנת ההוראות, לבל נטעה ח”ו מחוסר נסיוננו או מקטנות מוחנו, או מרצוננו הפגום לעתים.
כאמור, האדם צריך לתקן בתוך עצמו. עצם האדם אינו גופו הגשמי, הנגלה למערכת החושים שלנו. האני של האדם הוא הרצון לקבל. תפיסת האני דרך הצורה של אותו רצון. תיקון האדם הוא תיקון הצורה של הרצון. כל תיקון חיצוני, ללא תיקון פנימי אינו תיקון. יכול הוא להוות התחלה של תיקון, אם מכוון הוא לתיקון הצורה .
איך נדע מה לתקן ?
הדבר הדרוש תיקון, הוא הפירוש שלנו את הדברים עצמם. כל הרוצה לשנות את הדברים ולא את הפרוש שלו את הדברים, אינו שם ליבו לעובדה, שהחומר אינו בר שינוי ואינו בר חלוף, אלא צורתו בלבד. האדם צריך לתקן את עצמו. האדם אינו יכול לראות את נגעי עצמו, היות וקרוב הוא אל עצמו, עד כדי שלא יכול להביט בעין אמיתית. חוק הוא, שכל דבר שמקבל האדם, תופס הוא אותו כתענוג , כחיוב בתוך נפשו. שאם לא כן, לא היה מקבלו. אם תענוג הוא, אינו מחשיבו לרע. נכון הוא, שלאחר נסיון רב והחזרים מהחיים יכול להכיר בו כרע, אך בעת הפעולה בשום אופן לא יכול להכירו כרע. ועוד שהאדם רואה את הדבר באמצע התפתחותו וממילא בחוסר יכולתו לראות את הדבר השלם. נמצא, שאינו מכיר את עצמו. אם כך, איך ישפוט את עצמו ? איך יכיר את עצמו ?
בעלי ההשגה, המקובלים, יכלו לראות ולחיות את הדברים מעבר למקרים עצמם, בכל צדדם, מתחילתם ועד סופם. על כן, הם היחידים, שיכולים לשפוט באופן אמיתי ונכון את האמת. טוב, שנשמע להדרכתם לגבי ראיית האמת. ביסוד השפיטה נדבר בפרשה אחרת.
שאלה א’ : מהם שופטים בעבודה?
כל המדובר בפרשה זו על שפיטה, הוא רק מצד הכרעת הדין. מובן, שישנו צד של ההתבוננות בסוגיה, באופן לא משוחד. להקשיב בהקשבה נדיבה, מתוך התבטלות עצמית גמורה, דהיינו ללא שום שפיטה תוך כדי הקשבה, רק לקלוט נתונים. כאמור, במאמר זה אנו דנים רק בהכרעת הדין לאחר סיום שלב השמיעה , שהוא חשוב מאוד לכשעצמו.
שופט, כידוע, הוא הצד שבוחן את הסוגיה, העומדת בפניו. ופוסק מה האמת לגבי סוגיה זו. כמובן, גם לאדם צריך להיות שופט כזה בתוכו. נשאלת השאלה, מה הוא אותו שופט, שיכול לקבוע לי מה נכון ומה לא נכון. האם השכל? אולי הרגש? אולי שילובם? אולי הצורה בה התחנכתי? ואולי חוקי המוסר, שנקבעו על ידי החברה שלי? אולי ההתניות, שנוצרו לי מהסביבה? מהו השופט שבתוכי ?
לפני מספר ימים ניהלתי שיחה ידידותית עם משפחתה של חוזרת בתשובה, שרצתה להניא אותה מצעד זה בטענות מאד משונות ומגוונות. במהלך השיחה פנתה אלי האחות בלהט, תוך הפגנת בטחון בדבריה, באומרה, איך אפשר להיות דתיה חרדית, כל הזמן הם חיים בעניות מאד גדולה, תמיד בחוסר נוחות, כמו חורנים (סליחה על הביטוי – כך היא אמרה), וכן הלאה… שאלתי אותה, למה את קובעת, שלהיות עשיר זה טוב יותר, מלהיות עני? מה היא אמת המידה, בה את מודדת מה נכון ומה לא נכון? עוד שאלתיה, תאמרי לי ברשותך, אם תראי אדם פצוע ברחוב, האם תקחי אותו במכוניתך לבית החולים? בוודאי, הייתה תשובתה. אבל הוא ילכלך לך את הריפוד, הקשיתי, והיא בשלה. בוודאי, שאקח אותו. אבל זה לא נוח? המשכתי להקשות, ותשובתה הנחרצת, אבל זה מוסרי. ואני נוהגת על פי אמות מוסר. איך נקבעו אמות מוסר אלו? המשכתי לשאול. כאן תשובותיה נמוגו בגמגומים לא ברורים אף לה. לכם הדברים ברורים? ואני שואל את כולנו כאן. הרי לא די בשופט. השופט צריך מערכת חוקים על פיהם הוא שופט. איך אלו נקבעים? מה קודם למה בסולם הערכים במערכת המוסר, שעל פיה ישַפטו הדברים? רואים אנו, שלא די, שנקבע מי הוא השופט שבתוכנו, עלינו לקבוע גם סולם ערכים, מערכת מוסר, או אם תרצו, חוקה. לאדם הדתי, הרגיל, התשובה היא פשוטה. התורה היא מערכת המוסר שלנו. החוקים הכתובים בה, הם המנחים אותנו בשפיטתנו. תשובה זו היא מדוייקת, אך כוללנית מדי. האמת היא, שכאשר אדם מתבונן לתוכו, רואה הוא, שמצביו המשתנים, מותירים אותו פעמים רבות ללא תשובה ברורה, כיצד לפעול.
התורה אמנם כוללת הכל, אך רק ככלל. הפרטים, המוסתרים מעינינו, צריכים להכנס לתוך מסגרת של הכללים, שאנו מחויבים ללמוד מהתורה. הפרטה זו אינה פשוטה כלל. קשה לראות את כל הפרטים, הנוגעים לאדם הפרטי בתוך התורה. לכן תשובה זו, היא כללית מידי ואינה נוגעת לחיי היום יום המפורטים ביחסים מורכבים עם הסביבה ועם עצמנו. הכלל שנותנת לנו כאן התורה הוא, שצריכה להיות שפיטה, ושהיא צריכה לבוא לפני עשיה. האדם, בכל פעולה שלו, עד כמה שניתן, צריך לבחון את מצבו ולהחליט איך לפעול. כפי שכתבנו בפרשת יתרו. לא כל פרט צריך להשפט עד נקודות השפיטה הבסיסיות ביותר. ישנם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות, ויחיד. עיין שם. הבורר של האדם צריך להיות החלק הכי זך שבו. השכל, שהוא ענף רחוק מהנפש השכלית, זך מהרגש, הוא שצריך לשפוט. הרגש בדרך כלל מעורבב בכל מיני רצונות עצמיים. הרגש בדרך כלל משוחד. על כן כאשר אדם שופט בעזרת הרגש, עלול הוא לעבור על “לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תקח שוחד”. (דברים י”ז ט’)
יצדקו האומרים גם השכל משוחד. נכון הדבר, גם השכל משוחד, אך זאת בשל היותו אף הוא נטיית לב. למרות זאת, במערכת הפנימית בין שכל לרגש, השכל זך יותר מהרגש.
השכל בהיותו אף הוא נטיית לב, יכול להיות משוחד אף הוא. על כן צריכים אף אותו לבטל, כאשר יש לנו דבר גבוה ממנו. דהיינו, ספרים וסופרים. על האדם להשמע לחז”ל, אפילו אם דעותיהם נוגדות לגמרי את שכלו. שכלם, ודאי, היה משולל מפניות אישיות.
שכל התורה הוא, שכל האמת. היחס בין דעת תורה לשכלנו אנו, הוא גם יחס של שכל ורגש. כאשר שכלנו הוא הרגש כלפי דעת התורה.
§ לערוך את השפיטה בזמן אחר מהעשיה.
§ לערוך את השפיטה במצב לא מרוגש.
§ לערוך את השפיטה במחשבה קרה.
§ לערוך את השפיטה רק לאחר התבוננות והקשבה נדיבה לכל צדדי העניין.
§ בזמן הפעולה לא להסכים לקבל שום טיעונים הסותרים את ההחלטה.
כאשר רוצים לקום בבוקר, או בלילה ללמוד תורה, אז צריך להחליט את השעה, כאשר הולכים לישון, ולא כאשר מתעוררים. לא בזמן העשיה, שאחרת אנו הופכים להיות משוחדים, ובמצב זה השפיטה בדרך כלל שגויה. טוב, שהשפיטה תהיה כללית, שאינה נוגעת אלינו, שהיא נכונה לגבי כל אדם. לאחר שהאדם שופט מחוץ לעצמו, אז ורק אז עליו להשליך את הבנתו על עצמו. לדוגמא, אדם מבין, שחופש הפרט הוא דבר חשוב.
האם חופש הפרט חשוב, גם כאשר הפרט מנוגד אליו ?
אנו ורואים במציאות החברתית שלנו, שלא כך הדבר. מתוך כך עלינו להכיר, שהאמת הנשפטת על ידנו מחוץ לעצמנו, חייבת להיות קשוחה מאוד, כאשר היא מושתתת עלינו. בלי הנחות, בלי התרצות ובלי טריקים מחשבתיים. אמת פשוטה מדוייקת ובלתי משתמעת לשני פנים. הרב”ש היה קובע סדר יום מראש על כל פרטיו. מתי ללמוד ומה. כאשר הלך לים, החליט מראש כמה תנועות לשחות בכל כיוון, כמה זמן ללכת על החוף וכו’. במצב של שפיטה מוקדמת כזו, יצר הרע אינו יכול להתערב. כאשר יצר הרע בא להתערב כהרגלו, צריך לומר לו, אנו מצטערים, זה לא זמן לדיון, אלא לעשיה. ההחלטה כבר נעשתה, אפילו אם הצדק אתך, אנו נעשה, מה שהוחלט מראש. זהו מקום לשופט אמיתי. בעל היכולת לצאת מעצמו, מהרצון לקבל שלו, חסר פניות אישיות. לא משוחד, דבוק למערכת ערכים, המושתתת על האמת. על התורה, על דברי חכמים.
שאלה ב’: מהם שוטרים בעבודה ?
שוטר, זהו המוציא לפועל של השפיטה. לכאורה ברור, ששוטר בא לאחר השופט. דהיינו, שהמעשה בא לאחר הדיון לגבי נכונות המעשה. אך כמה פעמים, האדם מוצא את עצמו, קודם פועל ואחר כך חושב? בא הכתוב ללמדנו להקדים שפיטה לעשיה.
פרט לזאת, בא לומר לנו הכתוב, שצריך להיות שוטר. לא די לשפוט. לחשוב מה נכון. לשבת כאן היום ללמוד באופן מדעי, שכלי, עיוני מה צריך לעשות, אלא צריך וחייב להוציא עיון זה לכלל מעשה. כפי הכתוב (אבות ב’ ב’) “תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון”. עוד כתוב (אבות ג’ ט’) “כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת”. כל שאיפת המשפט צריכה להיות למעשה, שאחרת תהיה זו פלוסופיה מופשטת, שאינה נוגעת למעשה. סופה יהיה להיות מצויה בספרים, אך לא בליבות בני האדם.
כל אחד יכול עכשיו לעשות משפט לעצמו. כמה הוא עושה, את מה שהוא רואה כנכון ואמיתי? כמה מחויב הוא לאמת מצד המעשה? זו אמת מידה חשובה להֵיות האדם הולך בדרך של אמת? רבים האנשים, שדנים באמת, מעט הם העושים אותה.
ישנם ב’ מיני שוטרים:
שוטר נחמד – יכול להיות מעין שוטר קהילתי. שוטר, שרק מזכיר את הצריך להעשות, מתוך העלאת המודעות באופן מתמיד. זאת ע”י קריאה, דיון, לימוד, פרסומת, פרגון, העלאת החשיבות של המסקנה אותה צריך לפעול וכו’ . שוטר זה פועל יותר מהצד החיובי. הוא ודאי, עדיף על שוטר מסוג הב’. אם אין ברירה ולא עוזר שוטר מסוג הא’, חייב האדם, לקחת שוטר מסוג הב’.
שוטר קשוח – כופה את עשיית החוק. משתמש הוא בענישה, הגורמת יסורים לעבריין. עבריין הוא אותו אחד, העובר על החוק. טבע האדם, שהוא מצד חשקו נדחף לעבור על החוק. על כן שוטר הוא דבר מחייב, אף אם הוא לכאורה נוגד את החופש הרצוי ברוחניות. האדם רואה את השוטר, שעובד מתוף כפייה, כדבר הסותר את המושג “אין כפיה ברוחניות”. אך עליו לדעת, שמתוך שלא לשמה, יבוא לשמה.
כפייה מצד זה, שהאדם לא פועל את האמת, מחוייבת היא. כפיה זו היא רק שלב בדרך לעשייה מתוך מוכנות נפשית, מתוך בחירה עצמית. על האדם לבחור בכפיה זאת. כפי שהיינו מייעצים לנגמל מסמים או מאלכוהול, לכפות על עצמו את המסגרת של בית ההחלמה. זו אומנם דוגמה קיצונית, אך האם אין אנו מסוממים לחשקים שלנו?! שאם לא כן, מדוע אין אנו פועלים את מה שראינו כנכון? מה שראינו כאמת?
שאלה ג’: למה כתוב “תתן לך” בגוף יחיד. האם לא הרבים מצווים?
הכתוב “תתן לך” בגוף יחיד. בא לומר לנו, שכל אחד ואחד מאתנו, קיבל ציווי. אין האדם יכול להסתמך על התֵרוץ, אבל גם חברי לא עושה. הציווי הוא אישי, פרטי. גם אם כל העולם עושים ההיפך, אתה כפרט, מחוייב לעבודת אמת. כפי דברי חז”ל (אבות ב’ ה’) “במקום שאין אנשים השתדל להיות איש”. האחריות האישית של האדם מראה על רמתו של האדם. הרמה הנמדדת, היא יכולת ההכרעה של האדם. לא פעם אנו רואים, שישנם אנשים, שמסוגלים לחשוב את הנכון, אך לא לבצע אותו. הם בוחרים בכל פעם מחדש לפעול את האמת, אך מוצאים את עצמם נכשלים. אלו הם אנשים, שבתחילת כל פעולה כל עשיה כל מסגרת מוצלחים הם מאוד, אך כאשר באים לידי מעשה מתגלה חוסר יכולת ההכרעה שלהם. אנשים אלו אינם מפותחים מבחינה נפשית. סף התיסכול שלהם מאוד נמוך. מזכירים הם תינוקות, שחייבים לקבל מיד את מבוקשם. גם אם שכלם פועל באופן מאוד מדוייק, או מופשט אין זה מצביע בהכרח על יכולתם המעשית.
מיעוט רבים שניים. ישנם ב’ שערים, שער יציאה ושער כניסה. בהם אומרת לנו התורה, לשים שופטים ושוטרים. על כן כתוב שערים ברבים ולא שער. ב’ שערים אלו נתונים הם ליצר הרע. נקראים הם יניקה ואחיזה. אלו ב’ פעולות בהם נוהג יצר הרע כלפי האדם.
שער א’ אחיזה – כאשר אדם נמצא במציאות, שהוא פועל בדרך של קדושה, פועל כלפיו יצר הרע, כדי שיחדול מפעולותיו, שיצא ממצבו הנוכחי, על כן מראה לו יצר הרע חסרונות. מראה לו שלא טובה הדרך בה הוא הולך, כי אין בה שום תועלת. אומר יצר הרע לאדם, כל מה שאתה הולך בדרך של השפעה זה לא מוסיף לך שום דבר. זה מחליש אותך ולא נותן לך כוחות לעבוד את הבורא. אתה רואה, שכל הזמן אתה הולך אחורה במקום להתקדם. כל הזמן אתה רואה יותר חסרונות בתוכך. אם היית הולך כמו כל האנשים, היום כבר היית במעמד אחר. יכולת להיות כבר רב גדול. ואתה משקיע את כל מרצך בעבודה, שמעט מאד אנשים הולכים בה. הוא שאמר פרעה (שמות א’ כ”ב) “כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו”. דהיינו כל מעשה של השפעה תטביעו ביאור. כאשר האדם שומע טענות כאלו, הוא רובץ תחת משאו. אז הוא בא למצב של יאוש ועצלות ורוצה לברוח מהמערכה. עלול על ידי טענות אלו של יצר הרע להפסיק להשתדל ח”ו להכנס לשער המלך. שם אנו מצווים לשים שופטים ושוטרים נאמנים. כדאי, שיהיו לנו בעזרת ה’ שופטים ושוטרים נאמנים, כנגד עד השקר של יצר הרע. ונהיה בבחינת “ומרדכי יושב בשער המלך” (מגילת אסתר ב’ כ”א).
השער ב’ יניקה – כאשר האדם משוקע בתוך תאוותיו הגשמיות. בתוך הנאותיו הארציות, שהם רק לקבל לעצמו. בתוך עבודתו לקיים תורה ומצוות רק בעמ”נ לקבל שכר. רוצה יצר הרע להשאירו בבחינה זו. על כן נותן לו הנאה במצב זה. זהו כעין שער של בית הסוהר. בו יושב האדם בתוך, כבלי תאוותיו. בתוך כבלי האנוכיות שלו. יצר הרע בעורמה יושב בשער בית הסוהר ושומר, שאף אחד לא יצא משם. נותן להם יצר הרע הרגשה של סיפוק והנאה ממצבם. כבוד, כסף תאוות אחרות וכל זאת, כדי שלא יצאו מבית הסוהר. הוא שאמר פרעה “וכל הבת תחיון” דהיינו כל רצון לקבלה עצמית תחיון. על כך מצווה אותנו הכתוב, כאשר אתה משוקע בתוך תאוות העולם הזה, בתוך הרצון שלך לקבל לעצמך, עליך לשים שופטים, לשפוט את עצמך בעין אובייקטיבית, בדרך תורה אמיתית, ולאחר מכן ליישם את הבנתך. תוך התגברות על כל העומדים בשער בית הסוהר.
שאלה ה’: מה המובן במה שכתוב “אשר ה’ אלקיך נותן לך”,
אתה בטח שואל, מה זאת אומרת מה זה משנה לי, אני רוצה לדעת את האמת. אך דע לך, חבר יקר, שהאמת בזמן התיקון צריכה להימדד באופן הבא. מה שמוביל אותי לאמת הוא נכון, מה שמרחיק אותי מהאמת הוא לא נכון. את האמת אינך יכול לתפוס. את מה שמוביל אותה לאמת, אתה יכול לתפוס. היות והדרך בנויה משניים, מהמקום בו אתה נמצא ומהמקום אליו אתה צריך להגיע. המקום אליו אתה צריך להגיע יכול להיתפס על ידך, רק מתוך המקום בו אתה נמצא. את האמת אתה צריך להפשיט מתוך המוחש. המוחש הוא המקום בו אתה נמצא. המקום בו כל אדם נמצא, הוא שיש לו בחירה, שהוא פועל את המציאות. האמת היא ששני הדברים נכונים. שכלנו אינו מוכן לקבל ב’ הפכים בנושא אחד בזמן אחד, ועל כך נאריך במקום אחר בנושא הבחירה.
תרגיל: המטרה- לימוד הכרעת המשפט-היכולת לסגל לעצמנו לפעול את מה שהחלטנו כנכון.
א. החלט על דבר שאתה פועל בו באנוכיות מתוך החשק העצמי שלך ולא מתוך האמת. למשל: אני לא מבקר את ההורים ולא מתנדב לקהילה מתוך עצלות ומתוך דאגה אך לעצמי.
ב. החלט על צורת הפעולה הנכונה שאותה אתה צריך לפעול. למשל :לבקר את ההורים פעם בשבוע, או להתנדב שעתיים בשבוע לקהילה. וכו’..
ג. שים שוטר שיזכיר לך את משימותך למשך חודש.
ד. אם הצלחת כך משימה יותר קשה וחזור על התרגיל.
ה. אם לא הצלחת שים שוטר קשוח כמו: קנס כספי גבוה עם בקרה שאכן ישולם. וכו’…
ו. שים לב זה תלוי בסופו של דבר בך. אבל אם לא הצלחת אל תתבייש להיעזר בתפילה לבורא עולם- זה לא במקום ההשתדלות האישית אלא כתוספת.
