“מה המשמעות של ט’ באב עבורנו? הרבי זצ”ל בעל הסולם היה מפרש:

בדיוק כמו ש”משנכנס אדר מרבין בשמחה” הפירוש הוא להרבות בקו ימין,

כלומר להביט בברית ה’ ולייקר כל נקודת אחיזה וקשר עם הבורא,

כך כשנכנס אב ממעטין בשמחה, פירושו של דבר להרבות בקו שמאל.

להרבות בקו שמאל פירושו- בקורת, שאדם עושה חשבון נפש עם עצמו.

הקינות שקוראים בט’ באב, אדם צריך לפרש אותן בגוף אחד ברשות היחיד.

כל אחד ואחד צריך להסתכל על חורבן הקדושה שיש בעצמו.

שכן צריך להיות “ועשו לי מקדש“, דהיינו שאדם

יהיה מופרש ומובדל מהרצון לקבל שלו,

שיהיה הרצון לקבל בעיניו פסול לשימוש.

צריך להגיע למצב שעניין אהבת חברים יהיה בעיניו חשוב,

שענין אהבת ד’ יהיה בעיניו חשוב.

שיכול לעשות משהו או בשביל החבר או בשביל הבורא,

כל מעשה של השפעה, כל מעשה שיש לו קשר לקדושה,

צריך להיות יקר בעיני האדם. אבל כאשר במקום זה

אנו מגדילים את הרצון לקבל שלנו, אנו מחריבים את בית המקדש שבתוכנו.

ועל כך עלינו לתת דין וחשבון בין אם אנו מצטערים על כך ובין אם לא.

אדם צריך לדעת מה הוא מפסיד, כדי שידע על מה להצטער.

בזמן הזה של ט’ באב יש לתת דין וחשבון, ולבדוק אם ההפסד מצער אותנו,

אך לפני כן יש לבדוק אם אנחנו יודעים מה הפסדנו.

עניין ההפסד הזה תלוי בעניין גדלות הבורא,

כי לפי גודל הרגשת גדלות הבורא רואה האדם

את גודל ההפסד וגודל החורבן שבתוכו,

כאשר גופו לא נותן לו להדבק בבורא אלא בענינים של אהבה עצמית ורצון לקבל. אם כן, בט’ באב אדם צריך להפעיל על עצמו בקורת.

בקורת צריכה להביא את האדם להחלטות ולתפילה.

ומה שאומרים בט’ באב: “ליב ליבי על חלליהם”,

בפשטות הכוונה היא שאדם מצטער או מתרגש על נפילת

כל כך הרבה חללים בזמן חורבן בתי המקדש.

אך ברמה הפנימית יש לפרש זאת בדרך שאדם צריך להצטער על כך שליבו חלול וריקני מכל דבר של קדושה, שה’ לא שוכן בתוכו, מפני שלא תיקן בתוך עצמו כלי

שראוי להשכין בתוכו את השכינה. על כך עלינו לתת תשומת לב.

על כך עלינו להתפלל ולהחליט להגיע למסקנה שמעתה והלאה

נעריך יותר עניינים של אהבת חברים, שנעריך יותר עניינים של אהבת ד’,

ולא דברים גשמיים”