מהו זכר בעבודה? מהי נקבה בעבודה? אף באופן חיצוני צריך הדבר להישאל. האם מי שרואה עצמו זכר הוא זכר, או מי שנולד זכר הוא זכר? האם זה תלוי בחיצוניות האיברים או בנשמת האדם, שהרי אומר הזוהר הקדוש (פרשת תזריע ובהסולם אות כ”ב): “כל הרוחות שבעולם כלולים מזכר ונקבה, כשיוצאים לעולם הזה, יוצאים זכר ונקבה, ואחר כך מתחלקים כפי דרכם. הרוח של זכר מתלבש בזכר והרוח של נקבה בנקבה (ואח”כ, אם האדם זוכה מזדווגים יחד)”. כל דבר מורכב מחומר וצורה, גוף ונשמה מעשה וכוונה וכו’… החומר, הגוף, המעשה נתונים ללא יכולת האדם להשפיע עליהם. הללו באים מהמולידים, אך צורת החומר, הנשמה, כוונת המעשה, יכולים להשתנות, כתוצאה מפעילות האדם בעולם. היכולת להשיג כוונה כזו או אחרת תלויה כמובן ביגיעת האדם, הנתונה בליבו פנימה, עד כדי שיתכן, שהאדם יעשה מעשה של זכר וכוונתו תהיה של נקבה. וכן ההיפך, שיעשה מעשה של נקבה וכוונתו תהיה זכר.

אם כן, שאלנו מהו זכר ומהי נקבה בעבודה? 
יש לחלק. האם מדובר על מעשה או על כוונה? על חומר או על צורתו?
היות ומבקשים אנו לעסוק בשינוי הכוונה,שכפי שאמרנו, רק שינוי הכוונה אפשרי, ראוי שנבין לאיזו כוונה אנו רוצים להגיע ? ובזה יבחן מהו זכר ומהי נקבה. מצד המעשה, מצד הגשמי, וודאי לנו מהי נקבה ומהו זכר, ע”כ כל דיוננו מתמקד בצדה הכוונה בלבד לכוונה, אליה רוצים אנו להגיע, קוראים אמונה. כוונה זו היא הכלי, בו ראוי להתלבש האור האלוקי. היא הצורה הנצרכת לאדם, כדי למלא תכליתו. בזאת אנו צריכים להשקיע את עבודתנו ועיקר מרצנו. כוונתו של זכר היא השפעה. כוונתה של נקבה היא קבלה. בזאת ענינו על השאלה מהו זכר ומהי נקבה. אב + אם גימטרייה דם שבאדם. הם נותנים את הצד הגופני, דהיינו המעשה והקב”ה נותן את הנשמה. א”כ לשם מה אנו צריכים להתאמץ להשיג נשמה, הרי הקב”ה נותן את הנשמה, שהיא הא’ שבאדם ?אך כפי שאומר לנו הזה”ק (תזריע ובהסולם אות ט’) “הקב”ה גוזר על הטיפה אם הוא זכר או נקבה”. לכן עומדת עדיין שאלתנו, הרי אמרנו, שזה תלוי האם האשה תזריע תחילה או האיש?עונה בעה”ס עפ”י הזה”ק נמצא, שבזה שאשה תזריע תחילה, עוד לא הייתה הטפה בסופה לזכר, אם הקב”ה לא נתן לה נשמה של זכר.לפני שנבין תשובה עמוקה זו של בעה”ס זצוק”ל, נביט בפסוק ונראה שכתוב “אשה כי תזריע וילדה”. משמע שלפני שאשה יולדת זכר או נקבה מחויבת להיות פעולה של הזרעה, וזה מה שיקבע, אם הוולד יהיה זכר או נקבה. בכך ענינו מהו זכר מהי נקבה, אך לא ענינו איך מתהווה הדבר. לשם כך עלינו להבין,

מהי הזרעה בעבודה? 
מדוע לא כתוב “וילדה זכר” אלא “כי תזריע”? משמע שלזריעה יש חשיבות עליונה לעצם ההיריון, שלפי הזריעה ראינו על פי מסכת נדה ל”א “אשה מזרעת תחילה יולדת זכר”. לצורך הבנת המושג זריעה, אנו מסתייעים במאמר נפלא של הרב”ש. מדמה כבוד קדשו את הזריעה, ללוקח חטים וקוברם בקרקע, כדי שירקבו, ולאחר מכן יהיו לו חיטים למאכל אדם. שמאכל נקרא, דבר שאפשר להנות ממנו, שהרי מזרעים עדיין לא ניתן להאכיל אדם, שהם הרי מאכל בהמה. הזריעה היא הטמנה של הזרעים, כדי לבטל אותם מצורתם העכשווית במציאות. לזרוק אותם כדי לקוברם באדמה, שכן רק לאחר ריקבונם, יכולים לצאת מהם חיטים. כפי שלמדנו במאמר “וזאת ליהודה” (מתן תורה/ בעה”ס).ההעדר קודם להויה. ההעדר של הזרעים בצורתם כזרעים, כמאכל בהמה, מחויב לפני שיצא מאכל אדם. רק ביטול הבחינה הקודמת, יכול להוליד בחינה מתקדמת יותר. עתה נוכל להבין ביתר שאת את הפסוק “אשה כי תזריע”. זאת אומרת, אם האדם הגיע להחלטה בתוך נפשו, שדי לו מהוויות העולם הזה, מרדיפה אחר האנוכיות, אחרי הזנב של עצמו במרוצה בלתי פוסקת ובלתי תכליתית, אז צריך לזרוק את בחינת אנוכיותו, את כוונת פעולותיו לקבל לעצמו. עליו לקבור את האגו שלו בתוך הקרקע ולהשתדל, שצורת האני שלו, שהיא הקבלה לעצמו, דהיינו אנוכיותו, תרקב בעפר. כל שהוא מרבה לזבל את הקרקע, דהיינו להביא למודעות הגבוהה ביותר שלו, שהאהבה העצמית היא זבל, והיא מאוסה בעיניו, עד כדי שרוצה למגרה כליל, לקוברה, אז אפשר שיצמחו חיטים מהזרעים, אז אפשר שיולד זכר דהיינו השפעה, שהוא מאכל אדם.
עתה נוכל בנקל להבין, מדוע כאשר אשה מזריעה תחילה נולד זכר ? דהיינו, כאשר האדם מגיע למודעות עצמית, להבנת הלב, שהאנוכיות היא מאכל של בהמה וכל רצונו למגר מאכל זה, אז אפשר, שתוולד כוונה של השפעה, דהיינו זכר.

אך אם הפוך קורה, אם זכר מזריע תחילה, דהיינו האדם רוצה לקבור את כלי ההשפעה שלו וכל מה שמובן לו, שצריך לצאת מהאהבה העצמית, ושצריך להשפיע נחת רוח לקב”ה, את זה הוא רוצה לקבור. זאת מכיוון, שתוקף אותו יצר הרע ואומר לו: מה יצא לך מזה, בין כה וכה אין אתה יכול לצאת מהאהבה העצמית, זה לא תלוי בך. הרי אתה רואה סביבך המון דתיים, שהולכים בדרך התורה והמצוות, שאפילו אתה מודה, שהם שקועים בתוך אנוכיות וכל שאיפתם היא לקבל שכר בעולם הזה, כמו פרנסה טובה יותר ונחת רוח מהילדים ובריאות. ויש עוד שמגדילים ומבקשים אף שכר של עולם הבא, וכל מה שרוצים את המשיח, הוא רק לתועלתם האישית, כדי שיפתור את בעיותיהם. אז מה אתה משקר את עצמך, שאתה עובד כדי להגיע להשפעה. כפי שאמר לבן ליעקב (בראשית פרק ל”א פסוק מ”ג) ” ויען לבן ויאמר אל-יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר-אתה ראה לי הוא”. כל עבודתך היא ממילא לאנוכיות. אז טוב לך, שתזרע באדמה, וכמה שיותר עמוק את כוונת ההשפעה שלך. אז תוכל לצמוח לך מזה תועלת גדולה של אהבה עצמית. כמה שתהיה יותר אנוכי, תצליח יותר. כי מי שהוא טוב, הוא “פרייר” (סליחה על הביטוי, כך אומרים ברחוב). ולמה לך להמשיך להיות טוב, אתה רואה שכולם דורכים עליך ומנצלים אותך, ומה שמספרים לך, שהם רוצים אהבת חברים, נראֶה קודם, שהם יעזרו לך. אבל תמיד אתה מספר לי, כמה אתה צריך לעזור לאחרים.

כך מהלכו של נפש האדם. על כל אחד מאתנו לבחור, האם רוצה הוא לזרוע באדמה את בחינת האנוכיות שבו, דהיינו בחינת הנקבה, או את בחינת ההשפעה שבתוכו, דהיינו את בחינת הזכר. הנטייה הטבעית של האדם היא לזרוע את כוחות ההשפעה שלו. כי אלו מגולים אצלו רק כנקודה שבלב, דהיינו כשורש, שאינו מגולה בו עדיין. וכל אדם, שמתחיל את עבודתו, נזקק לעבודה מעל הדעת. עליו רק להאמין, שישנה נקודה כזו שבתוכו, שצריך לפתח. ריבוי היגיעות, המלוות לא פעם בחוסר ראיית ההצלחה, גורם לאדם להתייאש מלעורר נקודה זו שבלב. קל יותר ללכת בדרכו של עשו (מהמלה עשוי כפי שמפרש רש”י) שהרי האדם נולד עם יצר הרע. יצר הרע הוא לכאורה הבכור. אך דעו לכם, שזו רק הטעיה. האמת, שהנקודה שבלב היא הבכורה. יעקב הוא הבכור, אלא שזה מוסתר לעת עתה. לעתיד לבוא, כפי שמובטח לנו, “רב יעבוד צעיר”. אף יצה”ר יעבוד את כוחות ההשפעה. על כן צריכים אנו לקבל זאת ככלל. אם את כוחות ההשפעה, דהיינו זכר אני זורע בקרקע, אז נולדת בי אנוכיות. אם את האנוכיות, דהיינו הנקבה, אני זורע בקרקע נולד זכר, דהיינו כוחות של השפעה.

לשם מה האדם צריך כוחות של השפעה, הרי תכליתו לקבל את ההטבה האלוקית? 
על זאת ענינו הרבה פעמים ונחזור כאן בקצרה. מאז שמלכות דא”ס בחרה ביתר דבקות, שבחרה לקבל בעל מנת להשפיע, דהיינו, לקבל רק בתנאי, שהקבלה עצמה היא השפעה לנותן. נקבע חוק, שאי אפשר לעבור עליו. חוק האומר, שניתן לקבל רק בכלי השפעה.
על כן, על האדם להשיג כוחות השפעה אלו, כדי לקיים את תכליתו בחיים. שהיא לקבל את ההטבה האלוקית. עוד נשאר לנו לברר, אם את הנשמה (ולא את הגוף, שבא מהאב והאם) הקב”ה נותן לנו, אז מדוע אנו צריכים לעשות עבודה של זריעה? אלא שצריך להבין, שגם אם רוצים לתת לנו משהו, אנו הם שצריכים לקבל. אנו צריכים להכין כלי, הראוי לקבל. אכן, אנו מכינים את הכלים דהשפעה, כדי שנהיה ראויים לקבל את אור הנשמה, שהיא הנקראת השגת האור. את המשיח, שהוא גדלות ההשגה האפשרית הן באופן פרטי, והן כאומה.

זהו שאמר רבי יוסי, שבזאת מבחין הקב”ה בין טפה של זכר לבין טפה של נקבה. בין כלים של השפעה לכלים של אהבה עצמית. אז נתן לו הרוח של נשמת הזכר. דהיינו את ההשגה המלאה, שלא יתעסק יותר באהבה עצמית, אלא רק בעשיית נחת רוח לבוראו. נתינת רוח זו היא העדות של הקב”ה, שכפי שאומרים חז”ל “הכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד”. זה הסיוע שנותן הקב”ה לאדם. אך צריך כמובן את זריעת האדם, שתעשה את ההכנה של האדם, בבחינת “הבא ליטהר מסייעין אותו”. במה? שואל הזה”ק ”בנשמתא קדישא”. בזכר, שהוא רצון הנקרא ישראל, רצון בבחינת ישר-קל, שכולו ישירות לבורא.

מה יעשה אדם, כדי שיהיו לו הכוחות לפעול הזרעה זו? 
איך יוכל לבקש לבטל את האהבה העצמית שלו, שבזאת מרגיש הוא את כל חיותו, כאשר הנקודה שבלב, היא רק נקודה, דהיינו אינה מאירה, אלא בבחינת נפש, דהיינו שאין בה תנועה לעורר את האדם להזיז עצמו ממקומו? לשם כך צריך תפילה.

איך על האדם להתפלל? 
כך צריך להתחיל את תפילתו בשלוש פסיעות אחורה. דהיינו, באמירה ברורה לקב”ה והן לעצמו. לפני שאני בא לבקש דבר מה הבורא. אני רוצה לגלות בעצמי, שאני מתרחק ממקומי. אני הולך אחורה, כדי לומר, אני רוצה ומבקש לבטל את המקום, שבו נמצא העצמי שלי. אז ורק אז אני יכול לחזור למקומי ולהתפלל. החזרה למקום, היא מכיוון שהאדם חייב להתפלל לפי רצונותיו הוא, שמקומו הוא הנקרא רצונו. אין לאדם אפשרות להתפלל מעצמיות אחרת, אלא מהטבע העצמי שלו. אם כי הטבע העצמי הופך להיות אמצעי והמטרה היא השפעת נחת רוח לבורא.

תפילה היא המקשרת בין החוסר שלנו בכלים דהשפעה לבין מילוי חסרון זה. וזה שאומר רבי יוסי על קושייתו בזוהר של רבי אחא למה כתוב (תזריע דף ג’ ובהסולם אות ט’) “אשה כי תזריע וילדה זכר”, הלא היה צריך לכתוב, אשה כי תזריע ותהר זכר. והשיב לו רבי יוסי “שהאשה מיום שהזריעה ונתעברה עד יום שיולדת, אין מלה בפיה, אלא עם הולד שלה יהיה זכר”. זוהי תפילת הרצון של האדם להוליד בתוך עצמו בחינת השפעה מכל הריון שלו, הנקרא הרהור. עוד נוסיף, שתפילה אמיתית יכולה לבוא רק על הצורך. את הצורך בונים, כאשר חשוב הדבר. זאת עושים על ידי מעשים, על ידי יגיעה כדי להשיג את הדבר הנצרך. במקרה זה כוחות של השפעה. המובחר במעשים, כפי שספר לנו הבעש”ט הקדוש, הוא אהבת חברים במסגרת של התורה והמצוות, וזה בע”ה יעורר בתוך עולמנו את הצורך לתפילה אמיתית, לביטול האהבה העצמית.

תרגיל: במשך שבוע, שלש פעמים ביום בשעות ידועות, שב והרהר שלש דקות על כך, שברצונך להוליד מתוכך בחינת זכר. בסוף כל הרהור רשום במחברת את רשמיך. אם עולות מחשבות אחרות, אתה צריך להשתדל לרכז עצמך לחשוב רק על רצונך להוליד זכר.

                                                           פרשת מצורע: 
ויקרא (פרק י”ד פסוקים א’-ד’) “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ: וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן. ג וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ. ד וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹ

מדוע תורת המצורע ביום טהרתו ולא בלילה? 
כאשר אדם רוצה ללכת בדרך האמת, דהיינו, שכל כוחות נפשו יפעלו למטרה אחת נשגבה, שהיא דבקות בה’, אז הגוף מדבר לשון הרע על האדם. הגוף מבטא את הרצון שבאדם, המבקש לפעול את הטבע המורגש, את מצב האנוכיות. הגוף אינו מעוניין בקדושה, ע”כ מנסה הוא, להסיט את האדם מעבודת ה’, מכל מאמציו להיות אדם טוב יותר. הגוף מדבר לשון הרע על האדם. יוצר בו אחיזה ע”י הצפתו בראיה שלילית של עצמו. לא משנה מה האדם עושה, עולה במחשבתו, שהדבר לא בסדר. כך רצונו הגופני מדבר אליו.גם כאשר האדם עושה מעשה חיובי, מעשה של קדושה, אז מתעורר רצונו הגופני בצורת לבן שבו. כך מדבר הרצון הגופני לשון הרע על הבורא. (בראשית פרק ל”א פסוק מ”ג)”…הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא”. פירוש: הרי ממילא כל מה שאתה עושה זה ליצר הרע, אז אני מייעץ לך, שחבל על המאמצים שלך, מה אתה מחפש יותר מכל בני האדם סביבך? וגם אם אתה אומר, שבוער בך למצוא את האמת, שואל אותך יצר הרע, כמה אנשים אתה מכיר, שמצאו את האמת? ומה נדמה לך, שאתה מורם מעם, שדווקא אתה יכול להגיע?לאחר שמתחילות להתעורר ספקות אצל האדם, אומר לו יצר הרע שבו, שהוא הרצון הגופני. מי אמר, שיש בכלל אמת? כל אחד והאמת שלו. אני יכול להציע לך אמת הרבה יותר נוחה, ולמה אתה צריך אמת כל כך קשה ומסובכת? בשביל מה כל כך הרבה פעולות חיצוניות? הרי ממילא רק הפנימיות חשובה, ואפילו אתה אמרת כך לא פעם? את הבורא הרי אי אפשר לאהוב עם החיצוניות. אז תשמע בקולי ותעזוב את כל המעשים הפרימיטיביים האלה. זה מתאים לאנשים חשוכים, אתה אדם אינטליגנטי, אתה נאור, אני בטוח, שאתה יכול להבין זאת. החשוב ביותר הינו הלב. אם אתה אוהב את הבורא בתוכך, האם נדמה לך, שהוא צריך את כל המעשים החיצוניים האלה? הבורא, שאתה מדבר עליו, הוא מאוד קטנוני ולא ייתכן כדבר הזה. מה איכפת לבורא אם תעשה מעשה כזה או אחר? תאמר לי בבקשה את האמת. כמה אנשים, שפועלים את הפעולות, שאתה מדבר עליהם הגיעו לאמת? האם מישהו בכלל חזר משם לספר משהו? אז אני מייעץ לך אל תקשיב לאף אחד, אתה ישירות עם הבורא, אתה לא צריך מתווכים. אתה הרי יודע, שלמתווכים יש אינטרס אישי, ולמה לך להתעסק בכלל עם מתווכים?

ועוד דבר חשוב תדע לך. כך ממשיך היצר הרע. הבורא נמצא בכל מקום. ובעצם הבורא בתוכך פנימה. בליבך ממש. ומי שמספר לך, שיש בורא חיצוני, סתם מבלבל אותך. הבורא זה בעצם הנשמה שלך. אם תתחבר אליה, אתה הבורא בעצמך, אתה הברהמן, אתה המואר, אתה האור, שיכול להאיר לכל העולם. רק תחבר עצמך לאור. ותראה שרק האור קיים, ומה צריך את הבורא החיצוני בלבד? זו רק אשליה, שיש בורא חיצוני, אם תתנתק מהאשליה תראה, שאתה זה הוא והוא זה אתה והכל בא לאחדות אינסופית. כל החלוקות הם פרי דמיונך הקלוקל.כך מדבר הרצון הגופני לשון הרע על הבורא. ומסיט את האדם מהקדושה. ראו נא, כיצד מולכת נפשו של האדם וכמעט מבלי משים, מגיע האדם לכפירה בבורא עולם. המעברים מאוד נסתרים ומסתמכים על טעיות יסוד, שקל להקשיב להם, כאילו הם אמת. הם לא העיקר, הם נסתרים, אך משפיעים על האדם להיות מובל לכפירה. דיבור זה מדבר יצהר הרע עם האדם, רק במצב של גילוי. רק במצב שהאדם כבר מתכוון לשפר מעשיו וללכת בדרך של קדושה. כאשר מבקש הוא להיות יותר אדם, כאשר מבקש לעלות לארץ ישראל, לרצון של ישר- אל. זהו שכתוב ביום טהרתו. בלילה ,כאשר דרך האמת נסתרת לאדם, כאשר אינו מתעורר לחזור לצור מחצבתו, יצר הרע לא מתעורר. לכן אם אדם רוצה לטהר את עצמו, הוא שכתוב ביום טהרתו אז והובא אל הכהן. רק אם מאיר לו ורואה, שהוא מצורע, שאם לא כן, אם הוא עדיין בחשכה ואינו מבין, שייצר הרע מדבר עמו לשון הרע, אינו בא אל הכהן להיטהר. הוא הלשון ביום טהרתו. לילה הכוונה, שאינו רואה נגעי עצמו. לא מוצא את עצמו, שהוא רע, אז מה הטעם ללכת אל הכהן.

סיכום 
על האדם לקבל על עצמו עבודה של ביטול אנוכיותו וזריעתה באדמה, להרבות בזיבולה, דהיינו בהשגת מודעות עצמית. הבנת הלב שצעד זה הוא הכרחי, זאת על ידי לימוד של פנימיות התורה בדרכו של בעה”ס, שמדגיש נקודה זו כעיקרית. זאת תוך תפילה מתמדתלקב”ה לצאת מהאהבה העצמית שלו. וכדי להכשיר מקום לתפילה, עליו לעבוד בדרך של אהבת חברים בקבוצות, המונחות על ידי רב, שרצונו ומאווייו להנהיג דרך של תורה, המורה לו איך להשיג כוחות אלו של השפעה, כדי לקיים את תכליתו בבריאה ולהגיע בע”ה לבחינת משיח פרטית וכללית במהרה בימנו.    הסולם