אומר לנו הכתוב, שאת נקודות ההובלה שבתוכנו עלינו למנות, שהרי לפיהן תהיינה התוצאות. על כן אין טעם למנות את התוצאות, שלהן אין מספר, שהם הרי קבועים ביחס למחשבות.

שאלה ב’ – עוד מצמצם הכתוב את סוג המניה, מבקש הקב”ה שנקטלג את סוג הדבר הנמנה, נחלק את כל פרטי המניה לקבוצות ונספרם לפי קבוצות. בתוך האדם ישנן התייחסויות כלליות ופרטיות. למשל, יכול האדם להתייחס לכל הפעולות שהוא עושה בבית הכנסת באופן מסוים, לצורת התנהגותו בעבודה בצורה אחרת, את אופן לימודו באופן שונה וכן הלאה לפי קבוצת התייחסותו, אף אם אינה מודעת.

שאלה ג‘ – אבות הם השורשים. ישנם אבות שילדו אותנו בעבר, אך בהתייחסות פנימית נאמר כמובן, שהמדובר בנקודות ההפעלה השורשיות, החבויות בתוכנו, המשמשות סיבות ראשונות המצויות בתוכנו גם ללא מודעותנו להן.

אומר לנו הקב”ה למנות רק את מה שקשור לשורשינו. שהרי ישנם גם פרטים דמיוניים, שיצרנו לעצמנו, שאינם קשורים לנו באופן ישיר, לחוויה הפנימית שלנו, למה שאנו בתור אנו.

שאלה ד’ – זכר הנו הכוח הפועל. הכוח שהוא בעל התנועה . הזכר מיוחס לרוח, הנקבה לנפש. רוח היא תנועה של אויר, נפש מהמילה נפישה. זכר תפקידו למלא הנקבה. נקבה תפקידה להוות כלי קיבול לזכר.

שאלה ה’ – לגלגלתם, רש”י מפרש “על ידי שקלים בקע לגלגלת”. בקע מלשון בקיעה מתוך מישור, המהווה מקום חסרון, זהו הצריך מניה. שקלים מלשון שקילה. לראות באיזה צד של המאזניים עומד הערך הגדול יותר. גלגלת מהמילה גלגל, דבר שלם שאין לו התחלה ואין לו סוף. עתה, כשנחה דעתנו מעט מהתרתם הכללית של הספקות הראשוניות, דהיינו מבאור המושגים, נבוא לבאור תכליתי של מבוקשנו בדבר המניה הפנימית, שעל האדם לעשות בתוכו.

בקע לגלגלת–ראשית, רואים אנו, שהדבר שצריך למנות, הוא מקום החסרון בתוכנו. חסרון הוא הרצון של האדם. לאדם ישנם רצונות רבים המהווים לגביו חסרון, הרגשת צורך למילוי על חסרון זה. אומר לנו הכתוב שעל האדם מפעם לפעם למנות את חסרונותיו.

נשאלת השאלה, לשם מה על האדם למנות חסרונות? הרי כאשר [11] הוא יודע, שחסר לו דבר מה, יכול הוא להכנס מכך לעצבות. אך כפי שאמרנו, צריכים אנו להסתכל בסוף המעשה. לראות מהי מטרתנו, ובהתאם לכך להחליט על הדרך בה נלך.

מטרת האדם היא להגיע לאושר. תכליתו של האדם לעבוד את בוראו. מטרת הבורא להַנות את הנברא – האדם. הישראלי נבחר לבצע את ההכנה ההכרחית לקיום מטרת הבריאה. דהיינו, לעשות את התיקון הנצרך, כדי לאפשר, שמטרת הבורא, להַנות לנבראיו, תבוא לתכליתה הנצחית ותתמזג בכך בהכרח במטרת הנברא, אושר. על כן, על האדם למנות את חסרונותיו, שהרי מילוי החסרון מביא לאושר. רק שימוש בו יכול להביא לשילוב מטרת הנברא ותכליתו.

ראש נאמר, כדי ללמדנו, שכל אחד מישראל מהווה ראש לאומות העולם. ומה שלא יְעשה תחילה בראש, לא יוכל לבוא לידי קיום והעמדה לגבי אומות העולם. כפי שהזכרנו בעבר, עם ישראל, דהיינו רצונות ההשפעה שבאדם, הם המהווים את ההתחלה של תיקון הבריאה, כאשר לשאר הרצונות שבאדם, דהיינו לאומות העולם שבו,הרצון לקבל, אין שום אפשרות להגיע לתיקון הנרצה. אלא רק לאחר שישראל יבואו לתיקון הנרצה, ובכך יכריעו את כל העולם לכף זכות. כמו שכותב בעל הסולם בספר מתן תורה במאמר הערבות “עשה מצווה אחת אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל בשיעור ההכרעה הסופית כמו השוקל שומשומים ומוסיף והולך על כף המאזניים אחד אחד עד שגומר ההכרעה, הרי כל אחד נותן חלק בהכרעה זו, שבלעדיו הייתה ההכרעה בלתי נגמרת, ועד”ז אומר על המעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות, כי בזמן שנגמר הדבר והוכרעה כף הזכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה זו, שלולא מעשיו הייתה ההכרעה חסרה”.

רואים אנו מכאן, שכל אחד מישראל חשוב כראש לבריאה כולה. דהיינו, שכל אחד מהרצונות של האדם חשובים הם. אך אומר לנו הכתוב, כי רצונות אלו, שאנו מונים, צריכים להיות מחולקים, לא בערבוביה, שהעין דהיינו החכמה אינה תופסת חוסר סדר. מוח האדם פועל על פי קבוצות וכן גם נפש האדם. על האדם לסדר רצונותיו לפי סוגים. רצונותיו לגבי האוכל שאוכל, לגבי הסביבה בה רוצה הוא לדור, לגבי החכמה אותה רוצה הוא לקנות וכן הלאה.

לבית אבתם–כל הרצונות האלו חייבים לנבוע מהנקודה הפנימית ביותר של האדם, המהווה את מה שהוטבע בו כתכליתו. לו נצייר שלכוס הייתה בחירה, היינו מציעים לה לבחור להיות כוס ולא כדור למשל. כך גם לאדם מציע הכתוב, בעצם מורה לו, לבחור רק את מה שבנה אותו כאדם, מה שקשור לסיבות הפנימיות המהוות אותו, לתכליתו. אומר זאת הכתוב, כדי שישים לב האדם שיש בו רצונות גם רצונות דמיוניים, שהם כלל לא צריכים לבוא בחשבון המניה. רצונות אלו אין להם מקום באדם. כמו אהדה לקבוצת כדורגל, או אהבה לאוסף בולים וכהנה…כל שצריך לעניין את האדם, אומר הכתוב, רק מה שקשור לבית אבותיו, לשורשיו, לתכלית חייו .

כל זכר — עוד מוסיף הכתוב, שצריך האדם למנות את רצונותיו, אלו שיכולים לעשות שינוי, תנועה לתיקון. דהיינו, הזכרים, שבהם יש תנועה, כאשר הנקבה רק נספחת להם. כפי שבאדם צריך שהפעולה תנבע מהמוח-הזכר, והלב- הנקבה תלך בעקבותיו. כך האיש צריך להוליך את האשה. (לנושא זה נקדיש בעז”ה מאמר נפרד)

אם ישאל הקורא, האם בכך צריכים אנו להבין שלאשה הגשמית אין מקום לעבודה? אין היא צריכה ללמוד ורק לעשות את מה שבעלה אומר לה? התשובה היא חד משמעית. לאשה יש מקום רב לעבודה ולא רק כאשה. ככל שהדור ילך ויתפתח וככל שמידת ההפרדה והתפתחות הפרטים תלך ותתעצם, יגדל כוחה של האשה בצד הזכרי שלה. עד כדי שתוכל היא אף ללמוד וללמד לשמור ולעשות, אף טוב מהרבה זכרים אחרים. טוב תעשינה הנשים הנאורות, שיקחו לעצמם מקום של קבע בלימוד, ותדענה, שעליהן להתקדם גם בצד הזכרי שלהן.

אך כל זאת בהסתייגות ברורה וחד משמעית, שיש להן תפקיד גם ביחס לזכר. אמנם גם בהן צריך להתפתח הזכר שבתוכם, אך כל זאת כדי לקדם אותם בתפקיד הנקבה שבהן. הס מלחשוב שתהפכנה הנשים לזכרים. ואוי לה לאותה אחת, שתשוקתה תהפוך אותה לזכר, שבכך תאבד את שורשה, את כל יעודה. כל פיתוח הצד הזכרי שלה בא, בכדי שהצד הנקבי שלה יקבל ביטוי אמיתי וישתכלל. הוא גם זה שיהווה את נקודת הקשר החשובה לזכר. הן בכלל בין גבר לאשה, והן בפרט באדם אחד ביחס בין הרגש לשכל, בין הנשמה לגוף.

הבורא מטריח אותנו במניה כל כך מסובכת, כדי שנבוא לתכלית הנרצית. בהיות האדם מונה באופן האמיתי את חסרונותיו, מתבהרים הללו, מקבלים צורה, מקום וזמן. מהווים ממשות של עבודה. ממשות של דרך לפתרון. אפשריים הם לפעולה אמיתית. ובכך להבאת אושר לאדם. כפי שבן הא הא אומר במסכת אבות “לפום צערא אגרא”. לפי הצער השכר. דהיינו, לפי החסרון כך השמחה שתבוא במילויו. כאשר איננו יודעים את החסרון, הוא בלוע בתוכנו. איננו יכולים להצטער על מה שאין לנו וצריך להיות לנו מעצם טבענו ועל כן גם אי אפשר שנקבל על כך שכר.

סיכום 

כדי לקבל את השכר המקווה מהתורה, צריך האדם לדעת את חסרונותיו, באופן המסודר ביותר האפשרי. כדי שבהירות ראייתם תהיה מֵרבית, עליו להביא עצמו למודעות הגבוהה ביותר שביכולתו, להכרת חסרונותיו. צריך האדם לעשות שיקול דעת מדויק של מידת החסרון, ולשלבו בתוך מערכת מסודרת של חסרונותיו-רצונותיו. זאת במדרג מדויק של ערכי חשיבות, בסדר של פנימיות וחיצוניות, עליון ותחתון. וכל זאת בקשר בלתי מתפשר לעצם תכליתו כאדם, תכליתו כיהודי, תכליתו העצמית הפרטית ביותר. שלמרות פרטיותה הכל כך נקודתית, צריך הוא לקחת בה אחריות כלל עולמית בהיותו ראש.מתוך ראיה מפוכחת אחראית ומדויקת זו של חסרונותיו, יוכל ללכת באופן מדויק, בראיה מפוקחת ובשמחה, כדי להתחיל למלא את חסרונותיו. ללא עזרים אלו האדם הוא כעיוור המגשש קיר באפלה. סדר זה, שעל האדם לעשות הוא קביעת עקרונות חיים. למשל לדעת, שהפנימיות חשובה מהחיצוניות, ובהתאם לכך לחלק את משאבי כוחותיו. וכן הלאה.על כל אחד ואחת מוטלת חובה זו של מנית חסרונותיו, עליו לדעת מה חשוב יותר, מה פחות ומה לא קשור בכלל להויתו, אותו הוא צריך לנתץ ולזרוק מתוכו. על כל אדם לבנות לעצמו באופן המסודר ביותר, אליו הוא יכול להגיע, את מערכת העקרונות לפיהם הוא חי. לא די לומר, אני הולך על פי חוקי התורה. זה חשוב, אך לא מספיק. שהרי לתורה ממדים רבים וצריך כל אדם למצוא עצמו בתוכה. זו עבודה קשה, אך אפשרית. צריך להתחיל בה עכשיו. הסולם